מנסה לכתוב את השקט
את הרעש, את עצמי.
מנסה לכתוב ציפור צוחקת
ביער הסבוך של האני הפנימי.

להביע את מה שהייתי
שעודני אהיה.
שינסו לזכור אתי
אחרי שלא אחיה.

הבנה הזויה וביזארית
על יצור כאוטי מצחיק.
על חיה בהמית וברברית
על שדון שרגשות מדחיק.

כשאמות מי יזכור וינציח?
מי מול קבר לבן יתפלל?
מי ינצור ויחזור כי הבטיח?
וישיר לי שירי הלל

כשיבוא האדם שיגע בי
אותו איש שנפשי אהבה,
הוא יעיר את כל מה שנרדם בי
וירעד בתחושה של קרבה.

כך נצעד חבוקים אלי תופת
או אל נחל רוגע שליו
ונאהב בדממה הלוטפת
בה נלחשת תפילה של הלב.