אין לי מה לכתוב.
מנסה להפעיל איזשהו תיאטרון דמיוני, מנסה להפיח חיים באיזשהן
דמויות שאני לא מכירה עדיין. ולעצב בעזרת המחשבות תווי פנים
שיתאימו לאופי... מנסה למצוא אופי שיתאים לתווי פנים. מנסה
לפתוח את עצמי להשראה שתגיע ותיתן לי איזשהו רעיון חדש. משהו.
התחלה. אמצע. אולי אפילו סוף יעזור.
אין כלום. הבמה הדמיונית נשארת ריקה בצורה מכאיבה. חוץ מקצת
אבק שמישהו היה צריך כבר מזמן לנקות, אין שום כלום. התלבושות
שלא נתפרו עדיין, תיוותרנה יתומות. אף אחד לא ידליק את הפנסים
הגדולים שמיועדים לרגע הדרמה, אף אחד גם לא ידליק את הנורות
העדינות יותר, אלה שמיועדות לרגעים אישיים יותר, מלנכוליים.
מנסה שוב. מעלה על הבמה דמות. הוא מתחיל לדבר. זה לא ממוקד, זה
חסר טעם. הדמות ממוחזרת, שמתי לב לזה פתאום. בשנייה הוא נעלם,
כי נמאס לי ממנו.
הולכת לקרוא איזה משהו. יש אנשים שכן כותבים, אני אהנה
מתיאטרון החלומות שלהם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.