כולך טבולה ביופי וחן,
מתלטפת ברוך תחת רגליים.
בין צומת זועק,
בין סמטה מתפתלת,
בין בית עתיק עטוף בעץ ירוק עד.

כך אלך לאיטי,
רגלי החשופות על עורך הספוג מי ים,
בדרך לא דרך, סלולה באספלט,
שחור ליד אבני מרצפת לבנות,
בין עירום לצניעות,
בין תקווה לייאוש,
בין מוכר ללא ידוע,
סודותייך המסתוריים וחיוך.

כך אגווע איתך לבדך,
בין גלים על החוף,
אל מול צמרת כבדה,
אל מול תכלת מעונן.

כך אשאר חתומה לנצח,
בין דפי ההיסטוריה,
בין דפי קיומך.