זוכרת את אותו מגע רך ועדין שלך,
מגע עדין כמו משי, מגע חם ואוהב
כול פעם שנגעתי בי לא רצתי שתפסיק,
אתה הייתה מסתכל ומחייך, ממשיך לגעת,
באותו מגע רך ונעים.

נגעת בי מידיעה שאני לא רוצה
שתפסיק, נכון לא רציתי שתפסיק
היה לך ועדיו יש מגע של משי.

זוכרת את אותם דברים קטנים שהבאת לי,
דברים קטנים ופשוטים שאומרים, אני אוהב אותך,
תמיד אוהב אותך. דברים קטנים שאומרים המון.

זוכרת את המשפטים שאמרת לי כשהייתי בדאון.
לא יכולת לסבול שאני בדאון, אז הייתה לוחש לי
בשקט באוזן שאתה אוהב אותי, אם
זה לא היה עובד היית מדגדג אותי, עד שהייתי צוחקת.
כי הרי לא היית מסוגל לסבול שאני עצובה. תמיד אמרתה
שכשאני עצובה אז העיניים היפות שלי בוכות ואז לא רואים כמה שהן
יפות.

זוכרת גם את הנשיקה הראשונה שלנו, דבר כזה אני לא אשכח לעולם.
השפתיים שלך עדיין חרוטות אצלי על השפתיים. לנשק אותך, זה היה
כמו
חלום כל פעם מחדש, אותו מגע חם ואוהב.

זוכרת גם את הפעם הראשונה ששכבתי איתך, בהחלט זוכרת
את היום הזה, זוכרת כאילו זה היה אתמול,
זוכרת מה אמרת לי לפני זה ומה אמרת לי אחרי זה
המילים האלה הפשוטות האלה שמורות אצלי בלב במקום
ששייך רק לך. זוכרת איך נרדמתי באותו לילה סוער
נרדמתי בזכות אותו מגע משי שהיה לך

למרות כל הדברים האלה שתמיד גרמו לחייך
נפרדתי ממך, בשביל איזה מאהב שהייתי בטוחה אז
שאני באמת אוהבת אותו, אך לצערי הרב טעיתי,
כשעזבתי אותך בשבילו טעיתי טעות חמורה ביותר.

היה לי מזל גדול שחבר שלי הבין שאני שייכת לך
ורק לך, נפרד ממני ורק אחרי שגילתי למה הוא באמת נפרד ממני
הבנתי הזה טובה הוא עשה לי.

הוא ידע כל הזמן הזה שלב שלי שייך אליך ורק אליך.
אז אני רק יכולה להגיד לו תודה, שהוא עזר לי להבין
שלעולם לא הייתי צריכה לעזוב אותך.

אבל אז לא הבנתי כמה שאני אוהבת אותך
וצריכה אותך, רק כאשר לא הייתה לידי רק אז
הבנתי כמה שאני אוהבת אותך.

האם אתה יכול לסלוח לי על זה שאני עזבתי אותך?
כותבת את זה והדמעות לא מפסיקות לרדת.

איך יכולתי לעזוב אותך
אני לא יודעת איך,
רק יודעת שאני
מצטערת על זה