אתה כל כך מעצבן אותי.
כל כך לא איכפת לך.
בכלל לא איכפת לך, מכלום.
רק כשמשעמם לך אז פתאום אני קיימת.
מה אתה משחק אותה כאילו באמת איכפת לך???
אתה לא מבין שזה רק פוגע יותר?
מה, אתה חושב ש"היי" בבית הספר מספיק?
אני מעדיפה שבכלל לא תגיד לי שלום.
אני יכולה להסתדר גם בלי השלום הזה.
מעצבן אותי שכל כך לא איכפת לך.

אתה אומר שחשוב לך.
חשיבות לא מתבטאת במילים, היא מתבטאת במעשים.
אבל אתה לא עושה כלום.
אתה כל כך פגעת בי לפני חודשיים.
אני אהבתי אותך.
באמת אהבתי אותך.
היית האהבה הראשונה שלי.
הנשיקה הראשונה שלי.
אבל לך, זה לא עשה כלום.

זה כואב לי לראות אנשים אחרים מאוהבים.
זה כואב לי לראות אנשים אחרים, שאוהבים אותם.
זה כואב לי לראות זוגות מחובקים.
כואב לי לראות אותך.

אני רוצה שתחליט - זה או הכל או כלום.
או שאתה מחליט שאכפת לך, ומשקיע בידידות הזאת.
או שלא - ואז זהו, אני לא רוצה לראות אותך יותר.
כי נמאס לי כבר להיות תלויה ככה באויר.

אני רוצה שיבוא מישהו חדש.
שמישהו חדש ימצא חן בעיניי.
שמישהו אחר יראה לי באותו אור שאתה נראה לי.
מצד אחד, כבר עברתי עליך.
אני רואה אותך וזה לא מכאיב לי כמו שזה הכאיב לי פעם.
אני מדברת איתך וזה לא עושה לי יותר מדי.
אני חושבת על בנים אחרים.
אבל מצד שני, אתה עדין שם.
זה עדיין כואב לי.
ועדיין, אין אף אחד שמוצא חן בעיניי כמו שאתה מצאת חן בעיניי
לפני.
שהמישהו הז יבוא כבר.
שיוציא אותך מהראש שלי, לגמרי.
כי עד שהוא לא יבוא, אתה תישאר שם.