ההיריון הראשון של אינה התרחש כאשר הייתה בת שתיים עשרה. זה לא
באמת היה אמור הפתיע אותה כיוון שהיא הייתה זונה זולה ידועה
בשכונה, מוכרת את גופה עוד מגיל עשר בעבור ממתקים, אבל אינה
קיוותה שיעבור עוד זמן רב עד שגופה יתפתח ורחמה יהיה מוכן
לגידול תינוקות.
היא רצתה להפיל את תינוקה, להיפטר מן הסקנדל טרם יגלו הוריה על
מעלליה הנלוזים אך כסף לא היה לה ואת זהות אביו של התינוק לא
ידעה שהרי רשימת מאהביה הייתה ארוכה ואת חלקם לא זכרה כלל.
באין לה ברירה ניסתה אינה לפתות את הרופא ולשכנעו להפיל את
תינוקה בעבור מין, אולם הוא, אשר נותר כל חייו נאמן לאשתו, סרב
בכל תוקף להצעתה של אינה.
בלילות הייתה אינה בוכה, חלומותיה נרדפו בידי עשרות תינוקות
צווחנים ובפני הוריה הזועמים, אצבע גדולה הופיעה מן השמיים
ושלחה את אינה אל חדרה, שם צפתה באלפי ומילוני תינוקות נרצחים
באכזריות, נשרפים באש, מוטבעים ומושלכים לכלבים. כאשר התעוררה
באותו הבוקר משנתה, כבר ידעה את שעליה לעשות. אינה, כרסה כבר
תפוחה ומעוררת חשד, יצאה אל חדר המדרגות, עצמה את עיניה וזרקה
את עצמה אל תוך החשכה. התינוק מת, הבעיה נפתרה, עסקים כרגיל.
יום עובר ועוד יום, הלקוחות חוזרים אל מקומם, הכסף ממשיך לזרום
ואינה, למודת ניסיון העבר, נזהרת ממין לא בטוח שכן לא רצתה
לחזור אל דאגת ההיריון. אולם הבצע הוא כוח חזק מאוד וכאשר הוצע
לאינה סכום כפול בעבור שירותיה ללא אמצעי מניעה, השתכנעה היא
והסכימה.
כאשר הגיעה אינה לגיל חמש עשרה נכנסה שוב להריון בפעם המי יודע
כמה והמי יודע מי האבא.
בצר לה, היא גלגלה את עצמה מן המדרגות, ממש כמו אז כאשר הייתה
בת שתיים עשרה, אך הפעם לא צלח לה מזלה, אינה נפגעה קשות בגבה,
צרחותיה החרישו את הרחוב השקט, ראשה החל להסתחרר, אינה חשה
עצמה מאבדת את הכרתה לאט לאט, מישהו מעליה, מנסה לעזור, נעלם.
שלושה ימים שלמים שכבה אינה בבית החולים, מחוסרת הכרה. עת
התעוררה, ראתה לפניה פנים מרחמות מסביבה, עיניים מלאות בצער
מהול בבוז. נאמר לאינה כי לא תהיה מסוגלת לצעוד שוב על רגליה,
נכה תישאר לנצח, את הנזק שנגרם לעמוד השדרה שלה, לא יוכלו לתקן
לעולם. אולם גם חדשות טובות היו לרופאים: "העובר שבבטנך לא
נפגע" הם אמרו לה " את עומדת להיות אימא.

עברו השנים והילד, אליאס שמו, גדל להיות נער יפה תואר שמשך
אליו את תשומת ליבן של כל נקבות האזור, אך מעולם לא עלה בידיו
לקיים קשר כלשהו עם אף אחת מהן כיוון שאת כל חייו בילה בטיפול
באמו הנכה, המרותקת למיטתה. אליאס, מותקף בידי רכילות מרושעת,
שמע וידע הכל על מעללי העבר של אמו וידע כי היא הייתה זונה
בעוונותיה, מספקת את שירותיה לנערים בודדים כשכמותו. בפעם
הראשונה אשר שמע את הסיפור, היה בן שמונה שנים, במסיבת יום
הולדת של חבר, בן כיתתו, הוא צפה בקוסם מסיר מראשו כובע שחור
הגדול ממידותיו ומעלים בתוכו חתול זועם חושף שיניים. "אל תנסו
את זה בבית" אמר הקוסם "רק מקצוען אמיתי יכול". ואז התכופף
אליו חברו של אליאס ולחש באזנו: "אבא שלי מספר, כי הקוסם הזה,
היה עושה לאימא שלך תמורת כסף, מאחורי בית הכנסת, עם עוד
חברים, גם אבא שלי היה עושה לה".  סיפורים אלה, אשר היו בהם
דחייה וגרוטסקיות וסופרו במטרה למלאו בזעם ואת מספריהם בשמחה
לאיד, משכו בכבלי ברזל את אותו חלק בדמיונו שעיצב את הרהורי
המין בהם שקע שוב ושוב והעמיקו את תסכולו המיני. העובדה כי
אליאס היה האחראי לרחוץ את גופה של אימו שנותרה יפה ומושכת
למרות גילה לא עזרה להרחיק ממנו את המחשבה על הפתרון האחד אשר
יציל אותו מתסכולו. לילה אחד ניגש אליאס אל מיטתה של אמו הנכה,
ליטף את ראשה ואז נשק לשפתיה העדינות. האם שבתחילה הייתה
מזועזעת התרככה במהירות כיוון שכבר מזמן התגעגעה לימים בהם
חדירה אליה הייתה עניין יום יומי. היא סגרה את עיניה, מדמיינת
כי אדם אחר הוא שנוגע בה, לא אומרת דבר, לא מתנגדת. באותו לילה
איבד אליאס את בתוליו לאמו.

זמן לא רב עבר עד שהתברר כי האם בהריון והפעם, ברור היה
לחלוטין מי הוא אבי ה עובר שברחמה. האב, שחשש כי ייוולד לו
תינוק לוקה בשכלו ומן הסקנדל על היוודע דבר גילוי העריות הבין
כי יש להיפטר מן העובר, אך כסף עבור הפלה לא היה ברשותם והם
אשר נרדפו בלילותיהם בידי תינוקות חושפי שיניים כחתולים הבינו
כי נותר רק פתרון אחד. לילה אחד, הגיע זורע העובר אל מיטתה של
האם, הרים אותה ממיטתה, הניח אותה על כיסא הגלגלים שלה, הוביל
אותה אל חדר המדרגות, נשק קלות למצחה ואז דחף קלות את הכיסא...
דחיפה מתוקה לזכר הימים הטובים.