"רינג רינג"
"רינג רינג"
"רינג רינג" למי שלא הבין, הטלפון צלצל.
"רינג, רינג" צלצל הטלפון. באופן טיפה יותר סמכותי.
"אבל אני לא רוצה להתקין DIRECTX 9.1" זעק רמי כאשר התעורר
מרעש הטלפון. במבט מזוגג ניגב רמי את ציד פיו מחוט הריר שנזל
ממנו, קם משולחן המחשב שנרדם עליו אתמול בלילה ודידה בעצלתיים
אל הטלפון.
"בוקר טוב." מלמל רמי בקול עייף.
"ברבר בל ברבר." ענה קול מהצד השני.
"לא אני לא מעוניין לקנות חרב של קטילת דרקונים."
"בר ברברבר בר?"
"גם לא את טבעת הכוח."
"ברבר ברבר....בר?"
"אפילו אם היא הטבעת האחת."
"ברבר ברברבר בר בר."
בשלושה תשלומים, באמת... לא אני לא יכול עכשיו."
"ברר."
"שלום שלום."
אנשי מכירות מטומטמים, חשב רמי כאשר התכוננן לחזור למקום
המחייה הטבעי שלו כאשר נשמע הפעמון, למרות שהפעמון צלצל באותו
אופן בכל פעם, תמיד היה נדמה כאילו שהוא מצפצף באופן שונה כאשר
גיל הופיע בדלת. באופן שמזכיר הורדה של צב מת באסלה.

דורטמונד החל לנבוח, באופן שרק כלבים שמאוכלסים ע"י נפש של שד
קדמון יכולים. רמי פסע אל הדלת ופתח אותו בזהירות רבה.
"שלום" אמר גיל בשמחה אופיינית של אנשים שראשם משמש בעיקר
לשיווי משקל.
"הי גיל."
"אויש הנה לאסי!" צהל גיל.
"תקרא לי לאסי שוב ואני אחתוך לך את היד."
רמי סגר מאחורי גיל את הדלת ונע לעבר שולחן המחשב. לאחר כמה
דקות של ניסיונות כושלים של גיל ללטף את דורטמונד, מלווים
באיומים חוזרים ונשנים של הכלב על נשמתו, גופו ואחותו של גיל
אמר לבסוף:
"אתה יודע רמי אני חושב שלאסי מנסה להרוג אותי."
"מה גורם לחשוב כך?"
"כל פעם שאני רואה אותו הוא זוהר בצבעים משונים חוץ מזה כתוב
על הקיר DIE GIL בדם."
"אני כתבתי את זה."
"אז מה אתה עושה?"
"אהה כלום סתם מוריד דברים מהאינטרנט, בעיקר מוזיקה. כבר
הורדתי קרוב ל 400 GB."
"לא יצאת מהבית כבר ארבעה ימים. אין לך עבודה ללכת אליה?"
"פוטרתי מאז שבניתי את המנוע הרקטי החדש."
"ובגלל זה פיטרו אותך?"
"כן כשאתה מחבר את זה למכונית של הבוס. אני חייב להגיד לך,
אודי מסתדרת טוב עם מהירויות גבוהות, זה עצירה פתאומית וקירות
בטון מחוזק שהם הבעיה שלה."
"ואת הכלב האכלת?"
"הזמתי אותך לפה לא!" דורטמונד נכך ברקע.
בינתיים עמוק בנבכי המקרר כמה מחוונים שעמלו שנים רבות בשקט
יחסי החלו לצפצף, באופן שלא היה מבייש נורת אזעקה של מטוס
צולל. טלפון אדום מאובק צלצל בחדרו של מ'. מ' בתורו לקח עוד
שלוק מהקפה שלו, הצית את הסיגר שלו והרים את השפורפרת.
"אדוני יש לנו אזעקת קוד 3." אמר הפקיד בצדו השני של הטלפון.
"איפה?"
"ממש פה בוס." (אתם בטח תוהים לגבי אזעקת קוד 3... זה ידוע מזה
שנים ארוכות שאוסף רב של מידע שהורד מהאינטרנט בנקודה ספציפית
אחת, עלול לגרום לעיוות במרקם זמן חלל עקב כמות המידע שבמישור
מסוים מתורגמת לכוח לפי סיגמא פאי של של המרחב הבינארי
האלנטרופי.
וזה עלול להביא רק צרות.)
"תשיג לי את ה A-TEAM" (פמ פדדמ דדמ נשמע ברקע. כפי שכבר נאמר
ליקום יש חוש דרמטי מאד מפותח. אה בדיחה חוזרת. חה!).
"למה דווקא אותם?"
"כי רק הם יכולים לבנות טנק מעציץ ושלושה פותחני קופסאות. חוץ
מזה אני אוהב את המוזיקה שלהם."
"טוב... הם אינם."
"מה?!"
הם יצאו לפנסיה כבר בשנות ה80."
הסיגר נפל מפיו של מ' כאשר נשמעו הבשורות הרעות, ועקב השינויים
הקוסמיים במרקם הזמן חלל (אני אוהב את המילה הזאת) החל לפתח
חוש הישרדות מסוים ופתח בתנועה לעבר חוף מבטחים. למרות שרק
עכשיו הונפש, הבין הסיגר את משמעות הענין, וזאת שהרגע נפל
מגובה של כ-2 מ' וכאב לו בצד שהיה רטוב ולעוס. עובדה שמאוד
הטרידה אותו וגרמה לו לפקפק בנטיותיו המיניות. עוד דבר שהטריד
אותו היה שהחלק השני שלו בער.
"טוב אהה... בסדר." ענה מ' באופן מעט פסיכוטי
"מה אתה רוצה לעשות עכשיו?" שאל הפקיד בפניקה
"אני הייתי מתחיל להתפלל במקומך."
"אתה לא מוותר מוקדם מדי?"
"לא כולנו אבודים."
החור שנפרם במרקם הזמן חלל גרם לערבוביה קוסמית ויצר מערבולת
זמן שנראתה כמו פלטת צבעים של צייר עיוור עם פרקינסון (כחוק כל
מערבולת על טבעית חייבת להכיל לפחות מיליון צבעים וגם זה תלוי
בכרטיס מסך).

אחד מהיונקים הראשונים שהיה עסוק בפעולה הטבעית של הבטחת המשך
קיום המין שלו ובניסיון לעלות על בת זוגתו, מצא את עצמו לאחר
מופע אורקולי משעשע רוכן מעל בית שתושביו לא ממש אהבו את
הקישוט החדש על ביתם.
כאוס השתולל בעולם (ולאחר קצת זמן לקח הפסקה קצרה וישב לנוח
באיזו פינה שקטה באוקיינוס השקט. גם לכוחות קדמונים יש הטבות
בתפקיד), אנשים רצו ברחובות וצעקו, ברקים וסופות אש השמידו
ערים שלמות ובכלל, היה כיף.
בינתיים בביתו של רמי- לא מודעים לסוף העולם הקרב. רמי היה
עסוק במלאכת הורדת השירים.
"תגיד רמי למה בעצם אתה צריך כל כך הרבה מוזיקה אתה אפילו לא
שומע מוזיקה!"
"כי אז תהיה לי סיבה לשים אוזניות ולהתעלם מהאנשים הסובבים
אותי ולא אצטרך לפתוח איתם בשיחות משעממות."
"מה זה השיר הזה Graben uchten juden - אתה בכלל שם לב מה אתה
מוריד?"
"לא."
"אין איזושהי נבואה קדומה על גיבור שהגורל יעד לו איזו יכולת,
חפץ גנרי כלשהו שיכול להציל את המצב?!" צעק הפקיד המפוחד
מהטלפון.
" גורל? אני לא הייתי סומך עליו.. הוא אף פעם לא בבית ותגיד לי
איך אני אמור לחזות דברים כאלה?"
"זה העבודה שלך מה אתה עושה במשרד כל היום?!"
"הרכבתי פאזל."
לאחר כמה דקות של שתיקה מביכה, המתקיימת לאחר שמתברר לעובד כי
לבוס שלו אין תפקיד ממשי...
"מה אם הידית שמתקנת הכל?" אמר הפקיד
"אהה טוב זה יכול לעזור."


"פיו" אמר המחבר "חשבתי כבר שלא אמצא סוף נורמלי. לסדרה הזאת
פשוט אין מזל."