לו היה לי כבר באותה השניה כדור בקנה
הייתי עושה את זה
הייתי סוחט את ההדק למול רקתי.
ולא, זו לא קריאה לעזרה
כל אחד ואחת מכם
היה קופץ באותה השנייה מגג בניין עזריאלי, לו היה שם
באמת שהיינו
אבל לי לא היה כדור וגם לא היה אקדח
ומגדלי עזריאלי הסנובים תקועים איפה שהוא במרכז תל אביב
הרגשתי שאני צריך לרסק משהו
את הפלאפון על האספלט
את הבוהן על עמוד מבטון
את הפרצוף של הבחור ההוא
אבל במקום זה הסתובבתי והלכתי
ואחרי שהלכתי התחלתי לברוח
מסצינה שחוזרת על עצמה ללא צבע או סאונד בראשי,
מעיניה הנעוצות בגבי,
מהזעם המקבל צורה בין לסתותיי.
אז עם לסתות קפוצות התחלתי לרוץ.
מנתר בזיג-זג בין זוגות,
רצתי כל כך מהר שחגורת המכנסיים נפתחה
ניסיתי להשאיר מאחוריי כל כך הרבה
שלא ראיתי את האדמה נגמרת ממש מתחתיי
בחושך, ליפול שני מטרים וחצי על פיגומים של קרוואן זמני של
סלקום
ולא לשבור משהו זה כבר פלוס
אז שפשפתי את הקרסול והתחלתי לבכות, בשקט לעצמי
כדי שלא אפריע לעובדים של סלקום להוריד איזה ראש...
כשנרגעתי
נפגשנו והלכנו שלובי זרועות למכונית