א.
אני נתלשת. נחלשת.
בכל פעם שהיד אינה נוגעת
אני גוועת.
ב.
יש ואהבנו כשעוד היינו צעירים מכדי לחדול,
כשהימים עברו לאט ואני עוד הייתי בך,
מתפתלת ביסוריי הגדילה,
נובלת בין ניצני הידיעה,
נאנחת בקול חרישי,
לעולם לא תהיה הראשון,
גם אם תבתק את נפשי.
ג.
כבר שנים אני שואלת,
בירכתיי חיים טרופים,
בין תריסי חדרים מוגפים,
לאור,
מאיין יהיה בי עוד הכוח לתת
כשיבוא ויבקש את שאין בי כבר?
ד.
כמו וורג'יניה,
כמו הזאב,
חלוקי נחל ואבני דרך,
עמוק בכיס שמלתי הפרחונית,
נוגעת בקרקעית,
שוקעת,
זאת אני יודעת,
היא איננה עוד.
מאי 2005 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.