יונץ' ריבק / הנה היא |
לחוש בה אוכל;
כבר קראתי בשם לרבבות מבטיה,
למדתי מגע שערה הפתלתל.
הנה שלי היא,
קרובה ונושמת;
שוזרת שפתיי ונפשי בשפתיה,
חושפת פוצעת עור גופי המוצל.
הנה אמת היא,
כנועה ושלטת;
סודקת חומה עתיקה מימיה,
כובשת כל עמק חשוך שאני.
הנה קשה היא,
גסה וצודקת;
צועקת-לוחשת בשורת יגוני.
הנה הולכת, הנה הולכת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|