יונץ' ריבק / פסולת זהות |
משולל שם וזכר;
פה אתחיל, כאן אגמור,
בין גבולות זמני אין מהות.
כעת תלוש,
כל שמותיי הרי שקר;
עברי, מעשיי, מחשבות שרשמתי,
כמו ארשת סתומה שמרמזת ריקות.
קרא לי בשם, אלוהיי, זעק אל בנך!
שם פשוט אתהדר בו כמו אני העולם!
קרא לי בשם, אהובי, קרא אל אחיך!
מבטך בי חתום ועינייך אוזרות שתיקתם.
כעת תלוש,
מרוקן עז ותוכן;
נותרתי הרעד שאחרי צעקה,
לא אדם, ולא ארץ,
לא גיבור או קרבן,
אלא פסולת זהות שהייתה ישנה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|