בין תמונות את פוסעת, נפשי,
ולא פעם שולחת ידיים;
אך הבד המחוספס היינו חד ממדי,
אפילו יהיה תאווה לעיניים.
ואין ריח של דשא שקצרהו אתמול,
בין כותלי מחבואך הקריר;
את שירת הרוחות הרוכבות במשעול,
לא תדעי את אף פעם לשיר.
כי הייתי עליך למשמר של תמיד,
כי סגרתי עלייך דלתיים;
וקולך התוסס שבקש להמריד,
היום הוא לוחש: "אנא, מים."
ובעת זקנתי שהיא עת שחרורך,
שגופי ימאס בבכיך המרעיד;
תצרוב אז השמש את לובן עורך,
תפחדי את לצאת-
ונחיה לתמיד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.