ר. דביר / חשדת, גד, חשדת |
על גבול סימטאות הלילה
היא פורשת תחתוניה.
אתה סתם מקנא.
חשדת, גד, חשדת.
וחנוך לוין, והבובות שלו
והמעבדות שלו עם יצורים ערים
ערניים ומשחרים לטרף
זהו ביתו.
ידעת, גד, ידעת.
ידיים לבנות, פרצוף שהולבן.
חבר, שכן,
מגשש בידיים אפלה
שהיא מזון,
והיא שלו.
חשדת, גד, חשדת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|