נניח שאתה עובר ברחוב, ורואה ילדה קטנה הולכת עם אמא שלה.
ונניח שאתה שומע את אמא שלה אומרת לה: "חכי, את תשלמי על זה
כשנגיע הביתה". ואת הילדה מחווירה ועוצרת, מסרבת להמשיך.
נניח שהיא אפילו יושבת על ריצפת האספלט המזוהם ומתחילה לבכות
או לבהות באוויר, מה תעשה?

- או -

נניח, שאתה גר במושב או קיבוץ, ואתה מכיר ילדה מתנשאת, דעתנית,
חוצפנית ואולי גם לא נחמדה במיוחד.
נניח שמדי פעם אתה רואה אותה יושבת באמצע המגרש הגדול והריק
שמול ביתה במשך שעות: בקור, בגשם, בחמסין, יחפה ובוכייה,
כעוסה. נניח שאפילו שאלת מה קרה, והיא ענתה שכלום, הכל בסדר.
לפעמים ראית אנשים מהמשפחה שלה מגיעים, מנסים לדבר על ליבה
לחזור הביתה, והיא מסרבת, עד שיתנצלו.


האם תמשיך ללכת, תפנה את המבט לכיוון השני, זו לא הבעייה שלך,
ואיך אפשר באמת לדעת מה קורה שם, יכול להיות שהילדה באמת עשתה
משהו רע, שאמא שלה מתנהגת בצורה סבירה, אולי תשאל את האמא מה
קרה בכדי לפטור את עצמך? וגם אם יש שם מצב בעייתי, יש כל כך
הרבה דברים נוראיים בעולם, אי אפשר לעזור לכולם, אתה לא אמא
תרזה, יש גבול לאמפתיה שניתן להרגיש.

- או -

תרגיש צביטה של כאב, אבל לא תרצה להתערב בעניינים לא לך, הרי
אתה לא מהעזרה הסוציאלית, ממערכת החינוך,  זה לא התפקיד שלך.
תאנח ותחשוב על זה שבכדי לנהוג צריך רשיון, בכדי לקבל תעודה
מטופשת של תואר צריך ללמוד שנים ולעבור המון מבחנים, אבל
להתרבות כל אחד יכול, ללא ביקורת, וכל כך קשה להוציא ילד מחזקת
הוריו...

או שאולי,

מה בעצם אפשר לעשות. עדיף לא לראות את זה מלכתחילה, לעצום
עיניים ולשכוח את המבט העצוב שנשקף מעיניה.