חיוך כבוש בחדר אפל ומזוהם,
פעם אני הייתי כמוך.
רק נורה ערומה ממשיכה עוד לדלוק
במה שהיה פעם חיי אדם.
הם לקחו את הכל
את היום, את הלילה,
את הריחות והטעם
את הכסף
את הכבוד.
הם לקחו ואני נתתי,
נתתי הכל - בשבילך - ריגוש זול.
נתתי בשר חי לסוחר הראשון מזיל הריר הגס.
נותרתי מדדה על פני רצפה מלוכלכת חומקת משאריות תערים חשופים.
בידיים רועדות אני מחבקת את האוויר הדל השבוי כאן איתי.
אולי הכרתי פעם אנשים, אולי הייתי פעם ילדה, היום אני צל רפה
של משהו נורא.
נשארנו לבד, רק אני האובססיה וצמיד בד דהוי של ימים אחרים
מאלו.