|
קול המיית הציפורים
לאורה של שמש אדומה
על ערש דווי של יום
עת בואה של הלבנה
ריח עפר לאחר גשם ראשון
עץ בעליו בפעם האחרונה
יודע שעתיד הוא להסיר כסותו
לעמוד עירום בודד מול הצינה
רגבי שדה חרוש
מסודרים שורה שורה
על ניצנים שרק נבטו
טיפות יורה באור שקיעה
וענפיו דקים ולא יכלו לרוח
ושורשיו לא עמוקים
ואין מי שיאחז בגרגרי החול
שעם גשם נהיים כה חלקים
ובנפול עליו
החל סופר ימיו
אך הוא לא בא
ולא גאל וכך חיכה
לעוד שנה |
|
|
תגידו לי אתם
יודעים איך זה
עם שפתיים בגודל
כזה? הכל מריק
החוצה.
והחזה שלי עושה
לי כאבי גב
נוראיים.
ואחר כך אני עוד
צריכה ללכת
והלרוג מפלצות
כשאני במחזור.
חשבתם פעם שאולי
נמאס לי??!!
שאולי אני רוצה
לעצור ולהריח את
הורדים?
אבל לא... אתם
בשלכם.
מה אין לי
רגשות? אני לא
בן אדם?
לארה קרופט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.