פורם בך חוטים דמיוניים
שתי וערב ארגת חומותייך, ו
אני ניצב על הבסטיליה, משלח בך
חיצי קופידון מקשתו של אכילס
ועקבי עקוב דם.

פורט בך מלודיות נטולות מילים,
נישאות למרחקים, בפינות עגולות באיבר קמוץ, דמוי אגרוף מדמם
מוארות בנורת פלורוסנט הממאנת להפיץ אורה בעלטת ליבי. עד ש
סללת שבילים ללא היתר וכינסת עצמך במהותי המלנכולית.
"גאיה" מנביטה חיים חדשים המשוועים לקרנך,
שמש.

קורא בך אותיות ודגשים במקומות בהם הרשית בי ימי פיכחה בתירוץ
כי
"אין מאומה שיחצוץ". ואני
הנקודה הפרוצה במסכת הברזל שעטית על תווי חייך,
חיכו לטפטוף תאוותי המתפרקדת על לשון -
חיים ומוות נוזלים בין אצבעות ידה.

דיוניסוס מרווה צימאוני עת ריקושטים ניתזים מכוסות רוח,
התאחדו עם תחלואיי.
הינך המחלה והמזור, נזר הבריאה, תכריכי הנשימה האחרונה.
אמש
בין חלום עז לדברי פז, התמכרתי בך עת לחשת :
גם אני.