והלכתי ובאתי, אנה ואנה - ולא ידעתי היכן שמאלי והיכן ימיני.
והרוח ליטפה בטני ושערי, בגופייה ותחתונים הסתובבתי בסלון,
אובדת ודמעות בעיני.
לא אוכל להסביר סערות נפשי באותו הרגע,
כמו באה השמש ושרפה בי,

האור התחזק והתחזק בי עד שנשארו רק תשלילים בהירים כאלה
שסנוורו את עיני.
השמש באה, ועכשיו היא הלכה.
החלום הזה - אהבה, מה יש בה באהבה? מה היא רוצה מנשמתי פעם אחר
פעם?
כשזרועותי זועקות לחיבוק, כשמיטתי קרה, קפואה
ואתה שותק.

אהבתי אותך בלי לראות מי אני בכלל, הכרתי אותך כשהייתי נורא
קטנה, פיצית.
חיפשתי בך את האדם שישכיל לוותר על הדרמות שמלאתי בהן את חיי.
מצאתי אותך כששום דבר לא היה ברור או בטוח ואתה הבטחת לי שנים
של שיגרה חמימה ובטוחה,
הבטחת לי יציבות, אמרת שאלה המרכיבים את נשמתך - ואני כל כך
רציתי להאמין עד שאפילו לא עברה תהיה בליבי לאמיתות דבריך.
חיבקת אותי והצחקת אותי - תמיד שיקפת בי את הכח והרצון לצמוח,

רצית בשבילי את השמיים והכוכבים - ואני רציתי רק לנוח, ובכלל
לא שמתי לב.
התחלתי לרוץ, מירוץ מטורף של להשיג ולקבל ולתפוס כמה שיותר
כוכבים ואבק מלאכים ופיות - להיות הכי טובה!! אני חייבת להיות
הכי טובה!

והערצתי את השאפתנות שלך, לא העזתי לראות בה פחד מלעצור רגע
ולהרגיש,
לא רציתי לראות שמאחורי השלווה שלך בעצם מסתתרת אדישות
אדישות לכל דבר שלא כולל אותך באופן ישיר, אפאטיות.
אתה פשוט לא יודע איך, אתה פשוט לא נותן.

ועברו חודשים, אהבתי אותך בכל כוחי ושיחקתי את הסופר-וומן
בשבילך -
שעות על גבי שעות של עבודה מאומצת וקדחתנית בעבודה ואז בבית
הכנתי את האוכל שאתה אוהב וניקיתי - כדי שיהיה לך נעים.
ולא ראיתי איך בתוך כל הנתינה שלי מצטבר מאזן רווח-הפסד שמכלה
אותי לאט לאט ומשאיר אותי אישה קטנה קטנה של איש שיודע רק
לקחת.

ההתפכחות...
מתי היא הגיעה? בעקבות מה?
אני לא חושבת שאני יכולה לסמן את הרגע המדוייק.
אבל פתאום בבת אחת הרגשתי שאין בי אוויר,
שרגלי כושלות ושכל מילה שלך מרעילה אותי עוד ועוד בארס הזה
שלך,
חיפשתי את החיוך והחיבוק והנשיקות הקטנות ומצאתי זוגיות
פונקציונלית וקפואה שמורכבת מההשקעה הבלתי נגמרת שלי ומהנוחות
הבלתי נגמרת שלך.
ואני כבר אמרתי לעצמי שלעולם לא אחזור על טעויות כאלה, שלא אתן
לאף אחד להשתמש בי, שאני לא בובה של אף אדם בעולם.
אמרתי לעצמי לפני שפגשתי אותך שאני רוצה בן זוג שיעריך אותי
ויכבד אותי ויפנק אותי כמו מלכה.

והלכתי ובאתי, אנה ואנה - ולא ידעתי היכן שמאלי והיכן ימיני.
והרוח ליטפה בטני ושערי, בגופייה ותחתונים הסתובבתי בסלון,
אובדת ודמעות בעיני.
לא אוכל להסביר סערות נפשי באותו הרגע, כמו באה השמש ושרפה בי,

האור התחזק והתחזק בי עד שנשארו רק תשלילים בהירים כאלה
שסנוורו את עיני.
השמש באה, ועכשיו היא הלכה.
החלום הזה - אהבה, מה יש בה באהבה? מה היא רוצה מנשמתי פעם אחר
פעם?
כשזרועותי זועקות לחיבוק, כשמיטתי קרה, קפואה
ואתה שותק.