|
הקירות הולכים וקרבים מרחוק
סוגרים מרחב הנשימה הצלולה
כשדלתות נסגרות
כנף חיוך בחלון נמוגה
ופוחתת,
שעת ערבית מתאפלת אלי
כף ידי
מגיעה ועוברת בחרך שנותר
בשניה אחרונה
קפוצת אצבעות כך שרדה
כניצן המחביא בחובו
הבטחה לפריחה שתבוא
אם הגשם יירד ויחדור את הגג הדולף
בחדרי |
|
|
אני סוחב פציעה
בלחמית העין
זוזו לסטרי,
אתלט בהתהוות
ומגלומן בהווה,
מתוודה בפני רבה
הראשי של לודז' |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.