אם מכל המילים וכל החיים ניתן לקחת רק מקרה אחד
הכל מתחיל כשבן אדם נולד, עד, שארית של החיים הוא ממספר את
הימים
בספר הספרים הכל כתוב,
לפנות מילים וערימות גופות לראות מעבר לדמעות זה כבר הפך
למשימה בבלתי אפשרית
חיות דמויות בבני אדם ומי שופט את מי חינם לא מסתכלים סביב
אפילו לעוד רגע
עוד רגע שברגע לא יתן לך דקה מקילומטרים, מטרים הפכו ליהיות
מלאים בפחד אנושי
אני זוכר את מה שאז קרה שנים אחורה, עדיין עומד המחנה ומזכיר
לי נשכחות
דמעות זולגות ולא מבינים למה בוכים הזקנים בלילות הם עוד
זוכרים,
את מה שהשאיר את החותם בלב רק המוות יהרוג
רבים על חתיכות של לחם, חיות בכלוב הראווה, אותה שנאה כלפי אדם
שקם למחוק עדה
ולא נדע יותר שקט שורר על האדמה, ומתפרצת, צועקת בקולי קולות
מכל קצוות תבל שומעים אותה...


על כוכב הלכת ארץ, ממלכת ארץ נהפכה ליהיות ההגינום ומנסים
לברוח בעזרת המוות
הפכה ליהיות מילת מפתח בין מה שמפריד צלם אנוש,
הכל, חול לחול עפר לעפר, כתוב בעפרון בקרון חתום, ולא נותר
כבר, כלום לזכור כלום שום דבר
לא נשאר לך בין הידיים כשהחיות פתחו ת'דלת, אימת המוות השטלתה
הוד רממותה תפסה שליטה מעל מיעוט שחי בין אנשים זרים שרק
רוקמים להם, דעות קדומות,
פיתחו שיטות להשמיד ביעילות רבה יותר, זה רק מפחיד יותר,
שנותנים לזכרונות להקבר,
לתת לזה לחזור שוב פעם מחדש הגלגל מסתובב על אותם שבילים,
סימנים שרשומים באדום לבן על אבן, נצררו בצרור של החיים,
אלפים, מיליונים, אלוהים,
מתפללים כי תקווה זה כל מה שנשאר, ואם נולדת בצד הלא נכון של
הנהר דינך הוא מוות.