אני מפחדת משיעולה הקודר של גברת אחת בתוך האוטובוס
מבנה חצי אפור וחצי אדמת ארץ קדושה היא-
ממלאים את חיינו שנית בתוהו שהצליח למצות אלוהים הערמומי
בבריאתו את אהבתי.
כל זמן שהבניינים נצבעים לתקרות של רחוב מלא הפוחד מפחדיו
לא מצליחה לזכור מדוע לא משכתי אותך חזק בחולצה ומשכתי אותך
קרוב אליי רק לעוד כמה שניות,
ההברקות כרגע שוטפות את הרצפה מול הנערות שגועות בחצר ואוכלות
קש
מתוך ההמולה של נוער ובכי שטוף ברירה
הגבר את קולך, צעק עד עמקי נשימתך מדוע לא טעיתי והלכתי שולל
אחרי גבשושיות הכבוד שלנו
נתתי לרגש להיכנס למקלחת ראשון
לא העזתי לחדול מלוותר לכולנו
על שהיותם נמנים בזבובי ביצות קטנטנים ונכנסים לי לשתייה,
לוגמים לי את הדם.
ההתגברות הבלתי אמינה בתוך חצי שנה אפלה ששיזפה את האמת בתוך
שערי הסבוך
תסרק אותי,
תמשוך לי כל כך חזק את השיער עד שאתחיל לדמוע ולהכניס את
ציפורני החדות בתוך אחד הסנדלים שנהגת ללבוש
כשבאמת רצית לשאת אותי לאישה, להכניס אותי במקום למיטה, אל תוך
האדמה יחד אתך,
ומשם בוקעים דמויות שחור-לבן, שונאות את ההוויה שמשמידה את
הייחודיות בניתוק מן העולם והתאחדות סתמית לבני נוער ומחלקות
הדואגות שלו אחדיר שקיות לתוך עייני אלו יהיו מלאות כלור ולא
אבקה רשלנית,
שלא אנשוך את ידיי ואבלע את הציפורניים בטעות לחורי כדור
הבדולח שמתנקה אחת לחודש מתמצא בסיבובים בלתי פוסקים, הרחק
מהמקור- והיישר לייצור המוני ופעלתני בחוצות נערי הבניינים.
מהצוואר שלך שתיתי לגימה-לגימה
עד שיכרות
קיצרת את ידיי בשעה שישנתי- אני יודעת זאת
רק בגלל שאהבתי כל כך לטעום את טעמך המר-יבש בדמעותיי.
יכולתי לציין את חצי השנה היפה במקום את השנתיים הנוטפות עצב
ודמע-
סיימתי לנסות ולכסות על הקיטשיות בבגרות, כאבי נספג לאט בתוך
הכרית, מחלחל באדמה ונכנס לי בין הרגליים. |
