[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אפרת פוגל
/
אמקור 500

בבוקר כשקמתי הייתה לי הרגשה שמשהו מוזר קורה למקרר, זה היה
נראה כאילו הדלת קיבלה קימור מוזר וכמה יוגורטים שהייתי יכול
להישבע שהיו שם אתמול נעלמו.
כשסיפרתי את זה למיכלי היא נעצה בי מבט שואל ואמרה שאני שותה
יותר מדי, למרות שזה נאמר בטון ביקורתי, אני יודע שזה מדליק
אותה.
מיכלי תמיד הייתה מיכלי אני לא בטוח שאי פעם היא הייתה סתם
מיכל, חוץ מזה היו לה רגלים ארוכות שלא נגמרות וריח מדהים.
הכרנו לפני 10 חודשים באיזה בר תל אביבי ומאז אנחנו ביחד.
בהתחלה היא ישנה אצלי כל יום ואח"כ החלטנו שיותר הגיוני שנגור
ביחד ולא נשלם פעמים שכירות, למרות שאני בחיים שלי לא שילמתי
פעמיים, בקושי פעם אחת.
מיכלי יוצאת ללימודים ואני נשאר לבד עם המקרר שנוהם עלי, אני
בועט בו ומחפש סיגריה, אין, אני יורד לקנות בקיוסק ממול.
פלורנטין של עשר בבוקר מתנגשת בי כמו מטאור ואני מחליט לצעוד
עד לבית מרקחת ולקנות אקמול.
בהתחלה אני ומיכלי היינו יוצאים לכל מני בארים, היינו מדברים
על הכול, בדיבורים אני ממש טוב בעיקר אם יש לי בבטן מספר זוגי
של כוסות ג'ימסון. אני הייתי ממש מגניב ומיכלי הייתה חמודה
והכירה אותי לכל החברות שלה שאמרו לה שלא כדאי לה להסתובב איתי
ובמקביל ניסו להתחיל איתי.
ברגע שהיא יוצאת מהבית הכל מתרוקן לי מבפנים ואני מרגיש חלול
ומסכן. אני מרחם על עצמי ומאונן פעמים. אחרי שגמרתי אני נרדם
לאיזה חצי שעה ומתעורר רעב, המקרר ממשיך לתפוח לי מול העיניים
והפעם אני שוקל ברצינות את הרעיון שאני מאבד את שפיותי.
אף אחד לא מתקשר אלי,
אני זוכר את הפעם הראשונה שמיכלי לקחה אותי להכיר את ההורים
שלה, לא רציתי, פחדתי שהם יקראו אותי כמו ספר פתוח, שאבא שלה
יקום ויגרש אותי מהבית שלהם ומיכלי תבכה אבל בסוף תבין שזה
לטובתה, אבל זה לא קרה סתם ישבנו ואני צחקתי מהבדיחות הלא
מצחיקות שלו.
בשעה ארבע אני אחרי שני ג'וינטים, מיכלי מתקשרת להגיד שהיא עוד
שעה בבית ושהיא ממש מתגעגעת. אני חושב על זה ומגיע למסקנה שאני
כבר לא אוהב אותה אבל כשהיא מגיעה ועושה לי פסטה הפחמימות
גורמות לי לשנות את דעתי.
אנחנו מזדיינים והרגלים שלה נראות לי כאילו הן עשויות מפלסטיק
אני מתחיל לצחוק והיא נעלבת, היא אומרת שאני כל היום מסטול ולא
עושה כלום וזה לא מצחיק, אני מביא לתשומת ליבה שזו הסיבה שהיא
התאהבה בי והיא אומרת איך שזה מדהים שהדברים שבהם אנחנו
מתאהבים הם גם הדברים שבגללם אנחנו נפרדים "את רוצה להפרד ממני
בגלל שיש לי זין גדול" אני מגחך, היא כבר לא.
המקרר שלנו יוצא משליטה, ברזל הדלת כבר עקום לגמרי ונפוח
ונעלמו לי רוגלך וקוטג' שקניתי בבוקר, מיכלי ישנה ועושה קולות
של לא מעשנת, אני יורד למטה להסתובב קצת וקונה בירה בקיוסק.
באלנבי פינת מונטיפיורי לפרקון מציע לי מציצה בחמישים שקל, אני
מסרב בנימוס והוא מחייך, חושף חניכיים מודלקות.
למחרת מיכלי עוזבת,
שבוע אחר כך המקרר שלי ממליט חמישה מקררי אמקור 500 ליטר במזל
טוב והמטבח שלי נהיה צפוף לאללה, אי אפשר לבשל ככה כלום אז אני
תולה מודעות עם חצאית של טלפונים נתלשים על העצים בשכונה
"למסירה גורים גזעיים של מקרר אמקור" מי יודע אולי תגיע מישהי
נחמדה או עם רגלים יפות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואז - אדונינו
ומורינו - המשיח
ישו טיפס על
הגבעה ואמר:

"זהו! מעכשיו
אני קדוש! וזין
על כל הכופרים
שלא יסכימו."


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/7/05 14:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אפרת פוגל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה