[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מר חרדלש
/
יוצאים לחופשי - פרק ב'

פסח, תשנ"ו

שבוע אחרי יום ההולדת ה-16 שלה, בליל הסדר, בזמן שלעסה בחוסר
חשק את המרור, החליטה רוחלה שהגיע הזמן לקחת את ההחלטה אותה
דחתה זמן רב.

עבור רוחלה  הייתה השנה האחרונה, שנה קשה מאוד. בחור שאביה נהג
להזמין אליהם הביתה לסעודות בשבתות ובחגים, משך את תשומת ליבה
והם התאהבו. הם היו נוהגים להיפגש בסתר בבתי קפה ברמת גן השכנה
ואף להתגנב לספריה העירונית על מנת לקרוא ספרים "אסורים".
שינויים רבים חלו אצל רוחלה מאז התחילה לעמוד על דעתה. היא
הפסיקה להקפיד שלא לומר זלזלה בקיום המצוות. היא מאסה בבגדים
הצנועים אותם קנתה לה אימה והחלה להתלבש בצורה מודרנית יותר.
אביה שלא שש יתר על המידה מהתמורות שהתחוללו אצל בתו, נהג
להכותה לעיתים תכופות והיא הרגישה כאילו עניבת חנק לופתת את
צווארה.

רוחלה שמחה מאוד על החג שהגיע. כמו בכל חול המועד, היא תכננה
לנסוע עם חברותיה להופעה הגדולה של מרדכי בן-דוד. משנה לשנה
עניינה אותה פחות ההופעה עצמה ויותר ההווי שהתגבש סביבה. אחת
ההזדמנויות הבודדות שלה להסתובב בחופשיות יחסית ללא פחד שמישהו
ממכריו של אביה יספר לו על כך, היה מקום זה. במהלך ההופעה היא
יכלה להסתובב בסמטאות חברון, לפגוש את אהובה ולשוחח עמו כמעט
בחופשיות.

אביה קטע את הרהוריה כשקרא בקול "שולחן עורך". רוחלה קמה כדי
לעזור לאימה להגיש את סעודת ליל הסדר לשולחן אליו היסבו כל בני
משפחתה כולל אחיה ואחותה שנישאו בשנים האחרונות. ילדיה של
אחותה הגדולה התרוצצו סביב השולחן בניסיון לאתר את האפיקומן
שזה עתה הוטמן ואחד מהם פגע ברוחלה. היא נשכה את שפתיה בכאב
וחשבה על משפחתה האוהבת אותה תפסיד אם תעזוב את הדת. היא
קיוותה שתוכל לשמור על קשר לפחות עם אחותה "היא תבין אותי"
הרהרה לעצמה.
ביום השני של חול המועד נסעה רוחלה כמתוכנן לחברון. בדרך שמעו
את הדיווחים בערץ 7 שדיברו על 150,000 איש שנאספו בחברון כדי
לחזק את הישוב היהודי שם. רוחלה חייכה לעצמה "רובם של הבאים הם
צעירים כמוני שבאו ליהנות מהחופש" חשבה בשקט "אבל מצד שני טוב
שיידעו שלא כולם שמאלנים. רבין צריך להרגיש את זה" הרהרה.

כשחנו בחניון שהכיל אוטובוסים רבים, חיפשה את האוטובוסים
האחרים שהגיעו מבני ברק. היא ניסתה לאתר בעיניה את אהובה. לקח
לה זמן רב לראות אותו עומד ליד אימו ואחותו. היא סימנה לו ללכת
אחריה (כתמיד, היא הייתה ונשארה המעשית מביניהם) ונעלמה בסמטא
שמאחרי בית הדסה.

הם החזיקו ידיים ורוחלה לא הצליחה להסתיר את ההתרגשות. כבר
חודש וחצי הם לא התראו.

רוחלה סיפרה לו על החלטתה. הוא קטע אותה בדיוק כשאמרה "זהו.
אני לא יכולה יותר. עד סוף הקיץ אני אחיה כחילונית. אתה בא
איתי או לא"? שאלה. "רגע, רגע" אמר "מה קרה דווקא עכשיו? אם
תתני לי זמן מספיק כדי להתארגן אני מצטרף אלייך. חוץ מזה",
הוסיף "את יודעת שהבטחתי לחב"דניק שלנו שנצא ביחד". "עד סוף
הקיץ" אמרה "יותר מזה אני כבר לא אוכל לחכות" סיכמה רוחלה את
הדיון.

-      -      -

עברה רק שנה וחצי מאז בר המצווה של רועי כשהרהורי הכפירה החלו
לעלות בלבו. בתחילה הוא ניסה לדחות אותם כלאחר יד אך הם שבו
ועלו בלבו פעם אחר פעם.

הוריו חזרו בתשובה כשנתיים אחרי שהתחתנו והצטרפו לפלג הליטאי.
אמו -דורית- עזרה למשה -אביו- בניהול חנות הנעליים שהייתה
ברשותם. בניגוד למקובל במשפחות חרדיות, לא הייתה זו משפחה
מרובת ילדים. בנוסף לרועי היו לו שתי אחיות, דקלה ורונית, כך
שעיני המשפחה היו תלויות אליו.

לאחר בר המצווה נשלח רועי ללמוד בישיבת 'דרך אלחנן' והתחיל
ללמוד אצל הר' טוביה. בישיבה נחשב רועי לאחד מטובי הלומדים
והוא היה לגאוות המשפחה.

ר' טוביה טיפח את רועי כאילו היה בנו יחידו והשקיע בו שעות
רבות מעבר לשעות הלימודים. ר' טוביה  היה מזמין אותו לסעוד
בביתו את סעודות השבתות והחגים. לאחר אחת מסעודות ליל שבת,
ליווה ר' טוביה את רועי בחזרה לישיבה. בדרכם אמר לרועי "אם
תמשיך בלימודיך כך, אני אשדך אותך עם ביתי רוחלה". רועי הופתע
מהדברים, הוא ידע כי הסיכוי שבן של חוזרים בתשובה ישתדך לביתו
של ר"מ בישיבה הוא אפסי כמעט. הם המשיכו לישיבה בדממה מוחלטת.

מאז אותה השבת, הקפיד רועי לשמור על תדמית "נקיה". הוא הקפיד
להצטיין בלימודיו ודקדק שלא לפספס אף תפילה. הוא היה מגיע
ראשון לכל 'סדר' ונהג להיכנס לויכוחים "תלמודיים" עם ר' טוביה.
הוא היה מקשה שאלות וסותרם, בונה בניינים והפכם על-פיהם. ר'
טוביה נהנה מהתלמיד שהצמיח ולא שם לב כי מתחת לפני השטח הדברים
אינם כפי שהיו בעבר.

במרחק של כרבע שעה הליכה מהישיבה, שכנה הספרייה העירונית של
רמת גן. מיום שגילה רועי את הספרייה, היה הולך אליה לעיתים
תכופות ו"בולע" את ספריהם של גדולי הפילוסופים. החל משפינוזה,
עובר בניטשה וכלה באפלטון וסוקרטס. הוא היה שותה בצמא את
דבריהם משל היו אלו דברי שמעיה ואבטליון והתנצחות בין אפלטון
לסוקרטס הייתה בעיניו כמחלוקת בין בית שמאי לבית הלל.

יום אחד צדה עינו בחור ישיבה פוסע בהיסוס לתוך הספרייה. ברגע
הראשון הוא רועי נבהל שמא יזהה אותו הבחור ויגלה בישיבה את סוד
הימצאו בספריה מסוג שכזה, אך חששו התפוגג כשנוכח לראות כי
הבחור הנו חסיד. בין החסידים לליטאים שוררת איבה עמוקה דבר
שהרגיע את רועי. החסיד וודאי לא ממכרי משפחתו או מישהו
מסביבתו. הוא שם לב כי הבחור החדש לא מתמצא ברזי הספרייה ואינו
מוצא את מבוקשו וקם כדי להציע לו עזרה.

"אפשר לעזור לך"? קרא רועי לעבר הבחור. הבחור החדש נרתע מעט אך
כשראה את רועי נרגע והושיט את ידו ללחיצה. "אתה חדש כאן.
נכון"? שאל רועי

-     -     -

מעט יותר משנתיים חלפו מאז נכנס רועי לישיבה. הוא החל להתדרדר
בלימודיו ויחסיו עם ר' טוביה כבר לא היו כבעבר. הוא המשיך
לחשוב על רוחלה אך ידע כי הסיכוי שהוא, בחור פשוט, בן לחוזרים
בתשובה, ישתדך עם ביתו של אחד מגדולי הרבנים בבני ברק, פחות
מאפסי "בין כה וכה אני מתכנן לצאת בשאלה" הרהר "אין סיכוי
שרוחלה הייתה מסכימה להינשא לי" ניחם את עצמו.

חבר מהישיבה שכנע את רועי להתלוות אליו לשמחת בית השואבה בגן
סאקר בירושלים "לא תהיה לך בעיה לשכנע את הוריך שירשו לך, יש
הסעה הלוך ושוב בעידוד הרבנים" אמר.

רועי מצא את עצמו נדחף בתור לאוטובוס, משלם את 15 השקלים
תמורתם קיבל פיסת בריסטול כתומה המאשרת את התשלום "תשמור את זה
לנסיעה חזרה" צעק לו החבר. בדרך שאל רועי את עצמו לשם מה הוא
הסכים להצטרף בכלל לנסיעה "זו הרי סכנת נפשות" חשב. הוא סילק
את המחשבות הטורדניות וניסה ליהנות מסרט הווידאו המצונזר
שהקרינו האחראים. מבצע אנטבה. רועי נסחף אחר ההירואיות
שבסיפור, הוא דמיין את עצמו מחליף את יהורם גאון במרצדס השחורה
כשהוא חולף על פני החיילים האוגנדיים הטיפשים.

הם הגיעו לחניון ליד גן סאקר בדיוק כשיוני נפצע. הסרט כבה
והבחור האחראי הבטיח כי את ההמשך הם יראו בדרך חזרה. "לא לשכוח
להיות ליד האוטובוס ב-10:00 בדיוק" קרא. רועי ירד והחל לפסוע
לתוך הגן. בכניסה, ממש ליד הגדר המפרידה בין עזרת הגברים לעזרת
הנשים הוא ראה דמות מוכרת. "מי זו"? ניסה לשחזר ללא הועיל.

רועי התמקם בדיוק ליד עמדת ההגברה, מול בימת ההופעה וחיכה
לפתיחת האירוע. ראש עירית ירושלים בירך את המשתתפים שעלו לרגל
לירושלים בירת הנצח של עם ישראל "טיפש" חשב רועי "הוא לא יודע
כי רוב המשתתפים כאן אינם מאמינים במדינת ישראל"? הראשון לציון
הרב מרדכי אליהו האריך בדבריו מה שגרם לרועי לעזוב את מקומו
ולהתחיל לשוטט בגן.

רועי התרחק מההמולה כשראה אותה שוב. "רוחלה" הוא נזכר ומרוב
התרגשות כמעט ונפלטה צעקה מגרונו. רועי התקרב מעט יותר כדי
להיות בטוח ואז, כשהיה בטוח שאין מסביבם דמות מוכרת קרא לה.
רוחלה הסתובבה וממראה פניה לא יכול היה רועי להבין אם היא שמחה
לראותו או לא. היא סימנה לו ללכת אחריה והוא צעד אחריה
במהירות.

היא צעדה עד לשכונת 'מקור ברוך' שאחרי התחנה המרכזית לפני
שהעיזה לעצור ולהסתובב "רועי, נכון"? שאלה רוחלה "לא באת אלינו
כבר הרבה זמן" אמרה. לשונו של רועי כמעט  ונעתקה מפיו "כן.
נכון" זה כל מה שהצליח לומר. רוחלה המתינה עד שרועי התאושש
ושאלה אותו "מה קרה"? רועי לא ידע בתחילה מה לומר. הוא פחד
לומר לה שהוא התדרדר בלימודיו, בכל זאת היא הייתה בתו של רב
והוא חשש כי תגובתה לא תהיה טובה אך לאחר כמה רגעים בהם חשב על
העובדה שהיא עומדת מולו ומשוחחת אתו דבר המעיד כי היא כבר לא
"חזקה" כל כך וזרק משפט סתום "אני כבר לא יודע מה קורה איתי"
אמר. "אתה הולך לצאת בשאלה"? שאלה רוחלה. רוחלה הייתה בחורה
נבונה, משפט קצר כזה כבר הדליק לה נורה מה גם שהיא יכלה להבין
שלא לחינם הפסיק אביה להזמין את רועי לביתם.

רועי  נבהל מעצם הזכרת "השם המפורש" יציאה בשאלה. עד כה אף הוא
פחד להרהר על האפשרות הזו במפורש. הוא ידע זה מכבר כי הוא לא
לעד הוא ילך בתלם אך אפשרות של עזיבה לגמרי כלל לא עלתה
במחשבתו. היא קלטה את מבוכתו וניתבה את השיחה לאפיק אחר לגמרי.
הם שוחחו על המוזיקה. על ההופעה של אברהם פריד שאמורה להיות
ועל הוויכוח הנצחי מי טוב יותר אברהם פריד או שמא מרדכי
בן-דוד.

עברה כבר שעה ארוכה מאז עזבו את האירוע והם מיהרו לחזור לגן.
"שמור על קשר" קראה רוחלה והתרחקה "איך" שאל רועי אך רוחלה כבר
התרחקה ולא שמעה את שאלתו שנשארה תלויה באוויר.






המשך יבוא...









loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מחר ימות היום
מחר יישבר החום
מחר יגמר התום
מחר יסתיים
הצום
ובקול
ענות
חלשה
נעלה
על במה חדשה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 17/9/01 9:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מר חרדלש

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה