[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








נעלמתי לרגע.
יושבת בין שני אנשים, מחליפה את מיקום הטבעות על האצבעות.
אלף דברים עברו לי בראש, אבל דבר אחד שקע בתודעה והציק לי.
מצמצתי. הסתכלתי על זה שישב מימיני וחייכתי,
חיוך של "הכל בסדר 'סתכל לצד השני"
בעצם מה לא בסדר?
למה הייתי צריכה ללבוש חיוך מזוייף?...
התשובה טמונה כנראה איפשהו בתוכי,
בתוך כל שאלה שלא הצלחתי לפתור, כל שלב שלא הצלחתי לעבור.
מה היה לא בסדר?
תוגה לא מוסברת...

כשאין לי מה להגיד אני שותקת, הגיוני לא?
אז למה כשאני שותקת כולם שותקים?
כאילו כל העולם נעלם מסביב,
כאילו זו רק אני, והוא מחכה שאעשה משהו.
כאילו כשאני לא בתודעה אין כלום.
בעצם הכל שקר אחד גדול שאני חיה בתוך עצמי.

תמיד יהיו טובים ממני,
זו איזושהי מציאות מזוכיסטית שבניתי לעצמי...

אני הולכת לאכול...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"ויאמר יהוה אל
גדעון בשלוש
מאות המלקקים
אושיע אתכם"



ספר שופטים, פרק
ו'


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/6/05 23:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לוקרציוס דה סיינט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה