לא ביקשתי שתאהב אותי בחזרה.
לא ביקשתי את אותו הלילה.
לא ביקשתי שתשאר למרות שלא יכולת.
לא ביקשתי את החיבוק ההוא כשהלכת.
לא ביקשתי שתבין אותי.
לא ביקשתי שתקשיב לבעיות שלי.
לא ביקשתי שתחזיר לי את אותה הידידות שאני רוחשת לך.
לא ביקשתי שתשמע על הבחורים שהייתי איתם אחרי.
לא ביקשתי שתספר לי על החברה שלך.
לא ביקשתי שתספר לי כשנפרדתם.
לא ביקשתי ממך שתעריך אותי.
לא ביקשתי ממך שתעריך את מה שעשיתי בשבילך.
לא ביקשתי ממך לזכור שתמיד הכתף שלי היתה שם כשהיית צריך
לבכות.
לא ביקשתי שתרגיש את הצביטה הזאת בלב בכל פעם שאתה חושב עלי,
אם אתה חושב עלי.

לא ביקשתי מעולם בקול שתהיה הוגן.
לא ביקשתי שתגיד לי כבר שדי.
לא ביקשתי שתחתוך ותכאיב לי בשביל שאני אוכל להפסיק להכאיב
לעצמי.
לא ביקשתי שתאמר שזה נגמר, שאתה לא רוצה את זה, שאני מעיקה
עליך, מציקה לך, רודפת אחריך, לא עוזבת אותך, נגררת, מושכת
משהו שלעולם לא יוכל להיות ידידות, מהסיבה הפשוטה שאין לך צורך
בזה.

לא ביקשתי מעולם בקול.
אבל אני צועקת את זה בשקט כבר כל כך הרבה זמן ואתה לא רואה.