היא שמה תקליט של פיטר גרין, מלקקת את צלקות הבוקר.
הוא גער וסטר והשכיב וחדר וגמר וארז ונסע. שעון המטבח מצלצל.
ברכותיי גברת מדס, זהו וולד של פאי ממין לימון אחד קילוגרמים
משקלו.
השמש שקעה והותירה אחריה אפרסקים סמוקי לחיים עד לאופק התקווה
הטובה.
פוסעת לאמבט.
היא מחטא, מנקה, מברישה, מצפה כי שוכחת, מעטרת צלקות ישנות
בקולקציה של מייק-אפ ואת קרם השושן על צווארה היא מורחת.
עוד רגע ישוב והיא כבר למטה, עורכת שולחן מפסיקה את המוזיקה,
הוא ידפוק-לא ידפוק, את הדלת יפתח, שיניים יחרוק, יביט בשולחן
ויישב ויאכל.
היא תפנה שארית וגם פורצלן, תלך תקונן בכיור. הברז ישיב בטיפה
וסבון הכלים ילטף את ידיה. מסך שחור נדלק בסלון והיא רוחצת
ביתה, נושקת לחום שזולג מעיניה. הלילה השני הגיע.
הוא ישתה וישתה וישתה ויצעק ויחבוט בקטנה וגם בקטנה וזאת
הגדולה תעצום את עינייה, תתפלל לעליון וישיב לה בסרק. הוא יישן
והיא תחבוש.
תחבושות לבנות של עונג שבת יוכתמו בכתום של חיטוי ודמעות של
חול.