כשנגמרות כל המילים
וחודל ציוץ הציפורים
והאפלה משתלטת עליך
בדיוק על סף תהום

רחוב ריק
חשוך זועק
נשמע רק השקט
צעקת האפלה

נשימה אחרונה
חרדה, אימה
נופל אל התהום
תהום הנשייה

התהום החשוכה
שאין לה תכלית
רחוקה מכל מקום
ואין לה שום תחתית

צולל עוד ועוד
לעומקי הנשייה
חולם רק לעצור
להתרסק אל התחתית שאינה נמצאת

חולם שוב חלום
תוך כדי צלילה
על אור היום
שלפני הנפילה

אותו אור בוהק
לבן חם וטוב
שקרא לי בוא!
אל תעזוב!

אך החושך משתלט
ובי שוב חובט
מפיל אותי למטה
אל תחתית שלא נמצאת

אולי עוד יש תקווה
לטפס בחזרה
להאחז בצפורנים
בקירות החלקלקים

רוצה את האור שוב לראות
אך התקווה כבר אבדה
מה שנותר הוא לקוות
שישנה תחתית... עצירה...