הגעתי לשלב שבו הסתכלתי על עצמי במראה וזיהיתי את הבחורה
שעומדת לפניי, אבל בתחילה לא זיהיתי אותה. רק לאחר כמה רגעים
הבנתי שאני צריכה לשבת לבד ולנסות להכיר את האדם שחי בתוכי
מחדש. לא קטע של פיצול אישיות, קטע של התהוות והשתנות לאדם
בוגר.

פתאום לפני 18 אתה עושה חושבים עם עצמך,
נכון, בדרך כלל זה מתבצע לפני החלפת קידומת - ולמרות שהיא דומה
לזו של תל אביב...

אך יש בי צורך. שנייה לפני המהומה, וה"מעבר לבגרות" לעולם
המבוגרים חסר הרחמים, עמוס הפחדים, התקווה, השינויים, ההפתעות,
הריגושים, החיוכים וכל הלא צפוי לי.

שנייה לפני אני עושה חושבים על 18 שנים עם עצמי,
על ההחלטות והביצועים,
על ההחמצות והתירוצים
על הכשלונות וההצלחות
על ההתרגשות והכאב
הפסגה והשפל
הרצון, הייאוש, התקווה,
על השמחות והעצבות
על הרגעים והזכרונות
על תקופות הילדות, נערות בגרות ועכשיו.

חושבת עם עצמי
         מתייאשת וכותבת בסוף על הדף:
                           
                                   עוד מעט 18, ובנתיים?