|
יושב בשדרה הישנה
בדרך הביתה
אחרי זמן רב
נראה כמו נצח
האוויר דליל
בסדקי המדרכה
נזכר בלילות בלי שינה
שינוי המראה על פנים עייפות
שער לבן, עניים מעורפלות
שהמסע מגיע לסיומו
שהסיפור מגיע לסופו
זה המקום בו הייתה הנשיקה הראשונה
אני עדיין זוכר את טעמה
לילות טרופים של נעורים
בתמימות של ילדים
מתבונן על העץ בו שיחקתי
על הפנים שהכרתי
שהסיפור מגיע לסופו
שהמסע מגיע לסיומו |
|
|
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!
לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.