הרוח מילל
נושא עימו פירורי חיים אחרים.
אין זה עצב של דימדומים
כי אם רגע של נחישות-
הפקרת האמת ממני אל החוץ
ובשדות יצמחו חיטה ויבלית מאוסה.

אל עורי חודרת קרירות;
בבוקר חמסין אבד חומי.
רגעים של דבש
שלא חוזרים אליי אתה מביא
ולוקח בעוזבך כל בוקר,
לא יהיה לי מנעול מספיק חזק
מפני השכחה.

יחד עם החושך
ממהר גם אתה לשוב אל ביתנו.
נוח כעת להשיב לחיקי את זו המופקרת
אשר גואה לקראתך
נותנת אמונה.
בעודי נרדמת לצידך, הרוח שקט
ובעיפעוף לאה אתה קוצר
יבולי הזמן בו רחקת
ולא מש.


תודה


22 מאי 2005