והזריחה שוב עולה על כנרת, מנקודת מבט אחרת, מזמן אחר. עשן
סמיך של נרגילה מתערבב בשקט, והבעבוע לא מצליח לקטוע אותו, לא
מצליח להפריע אפילו. והיופי שבשקט. בצד זרוקים כמה אנשים,
שיכורים מהערב שלפני, והרוב פזורים באוהלים. ואתה, אתה לא כאן.
היית, והלכת. בלי שלום. לפני שנה. לפני שנה בדיוק היינו כאן,
והזריחה שוב עולה, רק שהפעם זו זריחה אחרת. והשמיים נהיים
בהירים יותר ויותר, והשקט. השקט המופלא הזה. מחזיר אותי שנה
אחורנית, לחוף ממול.
והפעם הדמעות שלי והשתיקה שלי, כי הפעם תורך לדבר, בחדר שלי,
והפעם זה הלב שלי שמסרב להתאחות.
אני מצטערת. אם רק היית יודע שלא הפסקת להיות חשוב בשבילי. 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.