פעם חלמתי על המשיח. טוב לא בדיוק על המשיח ממש, רק על
הגאולה.
אבל זה גם משהו, נכון?
אז זה היה חלום שהתחיל מהקבר. ממש מהקבר. הייתה אפלה, לילה
כזה. אני חושב שאם היה שעון, אז בטח השעה הייתה ארבע או חמש
לפנות בוקר.
בקיצור, אני פוקח עיניים, אני רואה איך חברים שלי מושכים אותי
מהקבר, מרימים אותי. בערך. יותר נכון, הם שרו ואני קמתי יותר
ויותר עם השירה שלהם. הם היו זוהרים בצורה מדהימה. אור כזה
מיוחד. מחייכים.
אחרי שקמתי, הסתכלתי סביב, ראיתי אפלה, ועוד קברים. ולפניי, על
האדמה, אני רואה גולגולת. פתאם התחלתי לשיר והבטתי למעלה.
וכשהשבתי מבטי, הגולגולת החלה לרקום גידים ובשר, ואחר-כך גם
עור, כל זה בעודי ממשיך לשיר. ולבסוף ניצב חבר שלי מחייך אליי,
כולו בוהק בצורה שלא יכולתי לתאר, עם חיוך כל כך מקסים.

בחלק השני, אני נמצא בתוך בניין הישיבה שבה למדתי, עם אחד
מחבריי, ושנינו מביטים בחלון. הייתה זו שעת ערב. אולי שמונה או
תשע. אנחנו פתאם רואים ארבעה מטאורים נופלים על ירושלים, ואז
פיצוץ ענקי. אבל אנחנו שמחים. צועקים אחד אל השני - הגאולה
מתחילה!!!

החלק השלישי, שבא לאחר מכן, היה בחורף. אנחנו בבניין הישיבה,
אך הוא שונה. הוא מעוצב אחרת. אני רואה איש ואישה עולים
במדרגות, פניהם עצובים. אני שואל אותם למה הם עצובים, הרי
אנחנו נגאלים עכשיו. הם עונים לי - איזה נגאלים... חצי
מירושלים נמחקה. הגשם מכה בחוץ, ואני, עדיין המום כזה, לא מבין
איפה הייתי בכל הזמן הזה.

לאחר מכן, בחלק הרביעי של החלום, אני מניח תפילין בבית המדרש
בישיבה. בית המדרש היה מדהים. כולו מעץ, שיש יוקרתי וזהב. אני
מביט בתפילין שלי, הן נראות כל כך קטנות. קטנות מדי לטעמי.
אחר-כך אני מביט בחלון, ואז העונה הייתה כבר קיץ. אני רואה את
ירושלים יפהפייה. נהר ענק שעובר בתוכה, בצבע כחול, שקט כזה,
וההרים, כולם מלאי עצי זית ירוקים. אני מרים מבטי ורואה אברכים
רוקדים באוויר עם ילדים קטנים. זה ריגש אותי, החלטתי לנסות את
זה בעצמי. טיפסתי על אדן החלון, והתחלתי לצעוד באוויר, כאילו
היה רצפה מוצקה מתחתי. ההרגשה הייתה מדהימה. חזרתי לבית
המדרש.

בחלק האחרון, הייתי בבית סבתי, עם אבא ודודה שלי. זו הייתה שעת
בוקר. שאלתי את דודתי איפה סבתא. אז אבא שלי צחק וענה - העבודה
שלה נמחקה מהפיצוץ שהיה, אז היא יצאה לטייל.

במשך כל החלום, מתחילתו ועד סופו, הרגשתי שמחה עצומה, במידה
ובאופן שלא ניתן לשער בכלל. כלומר, העוצמה הייתה כל כך חזקה,
שאפילו אחרי שהתעוררתי, הרגשתי את השמחה הזאת בצורה מדוייקת.
שמחה רוחנית. השעה הייתה שתיים בלילה. לא רציתי להעיר את כולם.
הייתי בבית של סבתא באותה שבת. החלום היה מדהים. אבל מה שידהים
יותר יהיה כאשר הגאולה האמיתית תתחיל.