בסמטה בין רחוב העוגן לרחוב יורדי הים מתגוררת חתולה.
היא לא גרה בבית של בני אדם אבל גם לא ממש ברחוב. בסמטה שלה
אין זבל ובדרך כלל חתולים אחרים לא נכנסים לשם בלי האישור שלה,
ואם כן אז היא מגרשת אותם בקלות.
זאת הנישה שלה.
לחתולה הזאת יש לב מאוד גדול אבל מעט חברים, לא משהו אישי, היא
פשוט גרועה בלשמור על קשר ארוך.
יום אחד עברתי שם במקרה, הייתי חייב להשתין אז נכנסתי לסמטה
ורגע לפני שהשתנתי שמעתי יללה מזועזעת. תגיד לי, זה נראה לך
כמו איזה סמטה מלוכלכת שאתה מעיז להשתין פה? אמרתי לה שדווקא
כן, אבל אז היא לימדה אותי לראות שזה בעצם הבית שלה ופתאום
מצאתי את עצמי יושב אתה ומדבר על גלגול נשמות וחיים אחרים.
כשכבר התחיל להחשיך אמרתי יפה שלום והבטחתי לבוא לבקר
בהזדמנות.
ומאז גם כשלא הייתי צריך להשתין הייתי מוצא את עצמי בנישה שבין
רחוב העוגן ליורדי הים.
מאז שאני שם כבר כמעט לא באים להטריד חתולים אחרים וממש טוב
לנו ביחד. אנחנו מדברים הרבה, מסתכלים על הכוכבים או סתם
לפעמים עושים פרצופים מאחורי הזנב של כלבים.
לפני שבועיים התחילה תקופת הייחום. לי זה לא ממש משנה כי אני
בא לנישה גם בלי קשר. אבל בשבילה זה חשוב.
היא לא מבינה איך לא חשוב לי לשמור על המשך הקיום ואיך אני לא
מתלהב שיהיו לה צאצאים.
לא ממש רציתי אבל כשראיתי שאין ברירה, הזדיינתי איתה.
את האמת, לא ממש נהניתי, אבל הראתי שכן כדי שתרגיש טוב. הרי
אנחנו ממשיכים את קיום הצאצאים.
אנחנו כבר שבועיים מזדיינים אבל היא כל פעם בודקת ואומרת שהיא
לא בהריון אז אנחנו חייבים להמשיך.
אנחנו כבר כמעט לא מדברים ואפילו לא מסתכלים על הכוכבים או
עושים פרצופים לזנבות של כלבים. למי יש זמן לזה כשצריך כל הזמן
להתרבות.
אתמול היא באה ואמרה לי שזה לא הולך, אני לא מכניס אותה להריון
אז היא הולכת לנסות עם כמה זכרים אחרים בשכונה, ואולי עדיף
שאני בזמן הקרוב לא אגיע.
שאלתי אותה ומה איתנו? כבר אין אהבה בחיים?
זה לא מספק אותה. היא אוהבת , אוהבת מאוד אבל היא צריכה
צאצאים.
אמרה שאולי היה יותר טוב אם הייתה פוגשת אותי אחרי שכבר הייתה
ממליטה והגורים כבר היו גדולים.
אבל פגשת אותי עכשיו, אני מסתיר דמעה. פגשת אותי עכשיו ולא
תפגשי בי שוב לעולם.