מול המראה,
עתה
פניה חיוורות במקצת,
ועדיין,
עדיין השדים אורבים
בפינות האישונים,
לא בוכה באמת היא
ניסתה כבר
הכל היא יודעת
את כל העובדות:
לא להתעלל בעור הפנים,
לעשן
בשפתיים קמוצות,
לגלות ירך חטובה
כבדרך-אגב,
לרוץ עדיף יחפה
(ובוודאי שלא על עקבים),
לא לאכול לפני השינה,
מקקים מתים כשהם
הפוכים על גבם,
רגליים כלפי מעלה,
הכל אמיתות.
לוליטה גרסאת
המאה העשרים-ואחת,
אש בשפתיה,
אל מול המראה,
ומשכלתה הציפייה למחר-
האקדח יודע את דבריו,
אך היא,
מה תאמר?