זה שוב קורה לי, למה? אני לא מצליחה להחזיק מעמד.
אני חלשה, חלשה! אוף.
אני לא רוצה לבכות, אין לי סיבה, וגם לא צורך בהן.
אני רק רוצה להפסיק לחשוב, להפסיק לדאוג, להפסיק להתקיים.
שוב אני בנפילה פסיכולוגית, אני כנראה בשלב מסויים גם אצטרך
טיפול,
כמו כולם בגיל שלי... כולם חוץ מרחלי, אני אוהבת אותה אבל
מקנאה בה כל כך, ועם זאת אני מאושרת שיש לי אותה.
מעניין אם כשמתבגרים מפסיקים לחשוב ככה, אחותי הגדולה לא בדיוק
מתבגרת, היא עדיין מנסה למשוך תשומת לב, למרות שעכשיו יותר
מתוחכם. היא נוסעת ללונדון, היה לי עצוב שהיא נוסעת, אבל אני
שמחה בשבילה. אבל ברגע שאמרתי לה "כל מה שתעשי, תעשי אותו בלב
שלם" היא התפרצה עלי, שאני לא בגילה ואני לא מבינה כלום.
מישהו צריך להסביר לה שגם הגוזל יכול להתעלות מעל הציפור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.