ימים מעצבנים כאלה, משעממים. שרק יושבים בבית ומחפשים מה
לעשות. ימים שחם לך או קר לך, שלא נוח לך בשום מקום ואין לך
כוח לשום דבר. ימים כאלה שאתה מתעצבן על כל העולם, רק כי אין
לך מה לעשות. ימים שבהם את שוקע במחשבות על מה היה קורה אילו
ואז רק מצטער שלא.
ימים שאתה מסתובב מפה לשם, מביט סביבך, רוצה למצוא איזה רעיון
בלי טרחה. ימים שבהם כל דבר נראה לך עלוב, נטוש, חסר משמעות.
ימים שאתה מסתכל על השעון ורואה איך עוברת עוד דקה ועוד דקה,
וחושב על דברים שאתה צריך לעשות. חושב ואומר, אין לי כוח. חושב
על דברים שאתה רוצה לעשות. חושב ואומר, לא עכשיו.
ימים שאתה יושב מול המחשב ונכנס לאותו אתר הרבה פעמים בדקה,
לראות אם משהו השתנה. ימים שאנשים מבקשים ממך דברים ואתה משיב
בהנהון ורוצה רק ללכת לישון, או לשבת ולנוח מהמאמץ של הימים
האלה, שבהם אה רק מחכה לימים טובים יותר, שיגיעו, עוד מעט.
ימים שבהם לא יהיו לך מטלות, ותוכל לשבת רגל על רגל, תוכל
להתעורר מתי שתרצה ואז לחזור לישון. ימים שיהיה לך כל כך הרבה
זמן לעשות דברים שאתה רוצה ותוכל לעשות אותם. ואף אחד לא יציק
לך. ימים שאולי תוכל לנסוע למקום שמזמן רצית לנסוע אליו או
לדבר עם מישהו שמזמן לא דיברת איתו. ימים שלא ישפיעו על המשך
החיים שלך, רק אם תעשה משהו ממש דרסטי. ימים שאם תוכל, היית
מושך אותם לנצח.
ימים של חופש...