אני שדרן קטן, פייטן,
נגיש להמונים.
עשרות שנים שורה בכל לוחות המשדרים.
ושמי, כל-כך ידוע, תמונתי בעיתונים.
מוצא לי פרנסה מכישרונם של אחרים.
ספון באולפני הקט,
עטוף בים יוצרים.
מזל שכה חשוך כאן
כי בחושך לא רואים,
שלא אני האיש אשר נמצא בין הסדינים,
עם אלילות ההשראה, עמוק, עמוק בפנים.
צופה לי מן הצד ומאזין לאנחות.
רואה איך הן בלהט מתמסרות ומשתגלות,
עם בעלי היצר ומלכי היצירה.
אוסף את הסדינים
ובשרידים, אני אז בא.
ושוב נותר בודד עם זיכרונות אהבהבים
של מישהו אחר, שמקיים וגם מגשים.
עולק את קיומי מחויות של אחרים.
שולט בגורלם
וזה לי טעם החיים.
אני שדרן קטן,
ממש פשפש סדינים מצוי.
פולש ומתפלש ומתמרח כפיצוי.
אני אדם ידוע ואת שמי כולם יודעים
וכשאתן שם מגיעות, אגמור בתחתונים. |