מה היית אומר, לו היית יודע איך שכבר כמה שבועות אני יושבת
ומתכננת לפרטי פרטים את מבצע הבריחה שלי ממך כמו בריחה ממבצר
סגור ומבודד?
האמת היא שאני בעצם עושה זאת מהיום בו הכרתי אותך באמת והבנתי
שאני עשויה להיות אסורה במרתפי המתיקות שלך. זה לא נסיון
הבריחה הראשון שלי. אני לא יודעת אם במודע, בכל פעם שניסיתי,
שלחת אלי משמר החיוכים שלך שלכד אותי במיומנות. אולי פשוט
המבצר מאובטח במערכת אזעקה אוטומטית בלי שאתה בכלל צריך לחשוב,
כשאני מנסה להשתחרר מכבלי הרגישות שלך, אתה מוסיף מנעול אהבה.
אני לא יכולה לדמיין את החיים שלי בלעדייך אבל אני גם לא יכולה
להתעלם מחובתי לשחרר.
גם אם אתה הכי כאן, ואתה בהחלט מוודא שאני אשאר, זה בא והולך
ולא מחזיק וכל כך שברירי שאולי עדיף, במקום כל הזמן לחשוש,
פשוט לתת לי ללכת. היית מוכן לוותר עלי כדי שאהיה מאושרת? היית
מאמין שאני בכלל יכולה להיות מאושרת בלעדייך? הלוואי שתלחם
עלינו...
אתמול, כשלקחת אותי לאכול בים, אמרת לי שאתה אוהב אותי ושממש
עצוב לך שאתה כל הזמן עושה אותי עצובה. עניתי לך שאני לא עצובה
בגללך.
שיקרתי.
תדע לך, שזו לא אשמתך שאתה לא מסוגל לתת לי את מה שאני רוצה
ממך. יש לי כישרון כזה לרצות את הדברים הכי לא מתאימים מהאנשים
הכי לא נכונים. בגלל זה אני עצובה. אני יודעת שזה כל כך לא
הוגן לצפות ממך לשים אותי בראש סדר העדיפויות כשאני בחיים לא
אגלה לך ששם אתה נמצא אצלי.
אני יודעת שאין לי זכות לקנא לך שכן בשום שלב לא התחייבתי אני
להיות שלך. למעשה, רק הבהרתי שאני לא אהיה.
תגיד לי מה אתה רוצה ממני, אני לעולם לא אוכל לספר לך.
מאחורי מעטה הצחוק והחיוכים שלנו אנחנו מסתירים סיפור עצוב על
הילדה שאתה נועל בצינוק שרק מחכה לחמש דקות בסוף היום איתך.
אולי הסיפור בכלל הוא על מלכה רעה שלכדה נווד קסום בארמון שלה
וכישפה אותו להאמין שהוא לא נותן לה לתת לו לצאת.
לפעמים, כשכבר יש לי מפת בריחה מדוייקת, אני מסתכלת לך בעיניים
ופתאום אתה אומר שאתה מבין אותי בכל כולך ואני יודעת שלא,
ונשארת.
בקרוב מאוד, יהיה סוף לסיפור, בוא נכתוב אותו יחד.