צבי אחד ירד לשתות בנהר
אך מתחת למים המתין לו גורל מר ונמהר.
איך שהקרוקודיל את פיו פער
אז הצבי אותו עצר:
"במחילה ממך, אדוני התנין,
יש כאן משהו שאני לא מבין:
אם אני אוכל עשב, ואתה אוכל אותי,
אז מה אוכל אותך, אם אתה מבין למה כוונתי?"
התנין, מרוב תדהמה, שכח את פיו לסגור
ובמהירות שיא פנה פנייה חדה לאחור.
כי פתאום קינן בלבו החשש:
"מה אם ברגע זה ממש
עומדת מאחוריי מפלצת ענקית ומפחידה
שבדיוק עכשיו רוצה לעשות ממני פשטידה?"
אך כשראה שלא כך הדבר, וסובב את ראשו חזרה,
כבר היה מאוחר, כי הצבי התרחק בריצה מהירה
"שלום תנין! שמור על עצמך!
וזכור! תמיד יש מישהו יותר מפחיד ממך!"