שוקו? בבקשה.
עוגיות? לא תודה.
חם לך? קר לי.
קר לך? כן, בוא אלי.
כפות רגליו היחפות חתכו להן בחום אוגוסט. הקפה ישן והשוקו רקד
לו.
ישבנו מילא את חללה של ספת הבד, היא חייכה קצת.
בוסה נובה שקטה ליטפה עור של תוף ומים זורמים השתלבו להם
בעדינות מהדירה הסמוכה. גלימה שחורה עטפה את כתפו ויד לא
בטוחה
החזירה בחום לעורף הזר. אין כאן אהבה. אם הייתה לבטח לא הייתם
שמים לב לכך. ישנו חיזור והילה לבנה שהתפלחה לה משגרה מפוררת.
סטן גץ חימם וגוון של קוניאק צבע את קירות החדר.
שקיעה באוגוסט.
האלכוהול החל להתפזר לו מהקירות וכחול של שמונה החל בנטיעת
יתד.
הצינה לא איחרה לבוא שורקת לה חרישית מבעד לפעמוני הרוח.
הם נשארו חבוקים עד תשע. עד הצליל האחרון.
הוא קם להחליף להתר נובה והיא לא נשמה עד שחזר אליה. אפילו לא
פעימה אחת.
חביתה?
ואתה?
אני טוב לי. אז חביתה? לא יודעת.
הוא קירב את שפתיו לתנוך הכי מתוק בעולם. פלומה שקופה עברה על
שפתיו כנוצת אפרוח."אני...את יודעת". היא ידעה. וגם היא.
"איים" של התר פילח את השתיקה. אחרי הצהרה ואפילו מוצפנת
(זהירות רק לא ליפול) באה דממה. הם גמרו ביחד ואת הפרשות הלב
הם יצקו לתבנית
החדשה. מפתח אחד לו, מפתח אחד לה. |