כבר יומיים שהמוח פועל כמו על ריק
הכעס גובר ההיגיון מתרחק
כשמילים מסרבות לשתף פעולה
מתבלבלות לי בפה, גורמות מהומה

כבר שבועיים שהיד מתעצלת לכתוב
הראש בשביתה נמאס לו לחשוב
מבט מרומז מכוון לספה
קוראת לי אליה, כל כך מפתה

כבר חודשיים שהלב, לא בא לו לפעום
הריאות נחנקו, שכחו איך לנשום
השעון בסלון, נגמר לו החול
בין ארבע קירות מבינים את הכל

כבר שעתיים עברו ויש לי עוד זמן
רציתי לצאת רק ואין לי לאן
הלב מתרוקן, הוא כבר לא מאוהב
שוב חזרתי לישון עם מבט מאוכזב