|
פני השכול כואבים הם
פרצופיהם מיוסרים.
איש אותם לא יישמע
איש מפניהם לא יירתע.
והם נהפכים אט אט למגיפה.
אותו חיוך אותה שמחה
השכול הגיע היום בתרועה חזקה.
והוא לועג יותר מבעבר
לא פוסח בין עשיר אביון ודל
אינו מתחשב חסר פשרה
השכול פוגע היום ללא מורא.
והמבטים קשים מנשוא
הפרצופים קורעים את תוכן הנשמה
הבכי עצור דחוק ונבלע.
ופתאום אחרי יומיים שלושה
מגיעה השיגרה המדומה
לבושה מלמלה אדמדמה
זכר לשכול הנורא
והסערה נשכחה.
עד אשר מגיע הפרצוף הבא
ופני השכול מתנפצים באבלה
ואומרים:
"נקווה שלא נדע צער יותר וארובות
השלום
ייפתחו במהרה"
הפיגוע הבא מתי הוא כבר בא?
מי ייפגע? אם זאת לא הייתה
המציאות
הייתה זאת אשלייה בוטה.
באויר כבר מרגישים את השקט שלפני
הסערה
השקט הנורא. |
|
|
נהג מונית בהה
לי בחזה והעיר
לשותפיו:
"זה גדל להן
מהבמבה?"
לא היה לי מה
לענות. אני באמת
אוהבת במבה.
כל קשר בין
הבמבה לחזה שלי
הוא מקרי
לחלוטין. למרות
שעכשיו אני
מתחבטת בשאלה,
"מה היה קורה אם
לא הייתי אוכלת
במבה?" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.