בחדר קטן ואפור כטלית
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב
ועושה את חשבון חייו.
חושב: "עוד מעט ויבוא הקץ
מה ידעו הנכדים אודותיי?"
נוטל גיליון ורושם בראשו:
"אלה תולדות חיי..."
במה אתחיל? - כמובן, בילדות
אך הייתה לי ילדות רגילה.
תודות ומכות... שריטות... ודמעות
ילדונת שגרנו מולה.
ואבא טרוד, ואם עצבנית
ואחות שצועקת עלי.
אה... מה יש לכתוב על ילדות שכזאת?
אתחיל מימי נעוריי...
בחדר קטן ואפור כטלית
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב
ועושה את חשבון חייו.
ימי נעורי, מה יש לכתוב?
בחינות... ציונים... שיעורים
כל בוקר לקום ולרוץ לכיתה
פצעי הבגרות הדוקרים.
לבטי אהבה ראשונה ומרה
הפחדים שהעיקו עלי.
מה יש לכתוב?, נעורים רגילים
אתחיל בימי נישואיי
בחדר קטן ואפור כטלית
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב
ועושה את חשבון חייו.
ימי נישואיי, ירח דבש שנגמר
והפך לשנים של שגרה.
דירה... הלוואה... מכונית... הלוואה
ומריבות עד לב התקרה.
ו... תינוקת שניה... שעות נוספות
ולבן- בר מצווה, חתונה.
מה יש כבר לכתוב עם אותן השנים?
אתחיל מתקופת הזקנה
בחדר קטן ואפור כטלית
יושב איש זקן וסב.
יושב איש זקן, יושב וחושב
ועושה את חשבון חייו.
מתי זה החלה תקופת הזקנה
כשהודיעו:" אתה מפוטר!"
והבן והבת חיפשו בית אבות
והבנת - אתה מיותר...
הו... הפחד הזה בלילות, בלי שינה
שאולי לא תראה עוד אור.
כמו שכנך מימין, כמו אותה הזקנה,
שליווית אתמול אל הבור
בחדר קטן ואפור כטלית
יושב איש זקן וסב.
זוכר חלומות, אידיאלים גדולים
אותם לא הגשים מימיו...
עם בוקר מצאו אותו בחדרו
גחון לשולחן כמו חי.
דף ריק לפניו, ולמעלה כתוב:
"אלה תולדות חיי..." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.