יפעת חן כהן / ונשכחים |
והלילה
דמעותייך כבר רבות ומכפילות שנותייך
את נופלת מהרגליים
אל אדמה סדוקה
שתיקה
ואצבעות בלתי נראות משרטטות קווי מתאר של פרפרים
שפתייך לוחשות שירים
באלם.
ורק ילדה את, בת עשרה
אולי עשרים
שנים שלא הרגשת עכשיו הופכות לזכרונות
שמתרחקים,
לוקחים איתם עווית של חיוכים
ונשכחים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|