את יודעת שברגע הזה את על סף שבירה.
סגורה בתוך עצמך.
לא, את לא מביעה שום הבעה על פנייך. ניטראלית משהו.
שינויים שעוברים עלייך, מקשים עלייך וקשה לך לראות את עצמך,
קשה לך להתמודד.
הרכנת ראשך כשהבנת שהם כה רבים. מתקיפים אותך.
ואילו כל אחד מהשינויים מבקש את תשומת ליבך, רק תני להם
להשתייך אלייך, רק תני להם תחושה שזה בסדר, שאת איתם.
את אולי לבד עכשיו. את מנסה לעודד את עצמך עם המחשבה שאומרת
שזה הכול עניין של זמן, יעברו הימים המעיקים, איתם השעות
והדקות שנראות כמו נצח.
בבקשה ממך תנסי לגלות מה שורר שם בתוכך, אולי זוהי אמת חדשה
שרק מחכה להתגלות אל מולך.
תגלי אותה, בבקשה ממך, תאהבי אותה.
תנסי ללכת בעקבותיה.
בכית כשהבנת שכמה ימים של אהבה הצליחו למוטט אותך. אותה אהבה
שאולי לא הייתה חלק מישועתך, ממהותך.
רצית שתתחיל אחת חדשה אבל הבלגת באותה פעם שזה לא קרה.
טעם מר בליבך, אני יודעת.
אולי כדאי שתיגשי לעדן החלון ותשאפי אויר צח, שימלא את כל כולך
וישליך החוצה את האויר המזוהם, שכבר קיים שם.
תתחזקי, רק תתחזקי ותהי שלמה.