עברו חודשיים מאז ראיתי אותה או שמעתי ממנה לאחרונה.
היא נעלמה כמו רוח, כאילו מתה ואיש לא יודע היכן נקברה. אני לא
בוכה, עדיין לא, אני מקווה שהיא פה איפה שהוא, מקווה שאולי
ברחה למקום שבו יהיה לה טוב. גם אני רוצה לברוח, למקום שבו
יהיה גם לי טוב, למקום שבו אראה אותה מחייכת. אני יודע שלא היה
לה טוב כאן, אולי עכשיו טוב לה, אני מקווה. תמיד לפני השינה
אני מבקש מאלוהים משהו קטן, תמיד מבקש, בקשות יש לי מפה ועד
הודעה חדשה, אבל כבר חודש שאני לא אנוכי, אני מבקש מאלוהים
לשמור עליה, לגרום לה להבין שהאושר קיים, לגרום לה להבין
שלהיות נאהבת זה נפלא. קשה לי להבין את זה שהיא הלכה ממני בלי
להיפרד, תמיד אמרה כמה אני חשוב לה, ואולי סתם אמרה. הלוואי
שהייתי יכול לשמוע זאת רק עוד פעם אחת מפיה ולדעת שאמת היא.
אני קורא את הסיפורים שלה, את כל מה שנהגה לכתוב, ומקווה
שעכשיו היא מספרת על שמש ופרפרים, ועל אהבה בשדה פרחים, מקווה
שהיא מספרת על תמימות ואנשים טובים.
מחר יש לי הופעה. היא תמיד סירבה לבוא להופעות שלי, אז היא לא
תשמע את השיר שנכתב עליה, אך כולם ישמעו את שמה לפני שאשיר
אותו, שכולם ידעו שזה בשבילה, מקווה שעכשיו המציאות שונה ולא
אצטרך לכתוב יותר על הילדה הכואבת, ואולי עכשיו היא אחרת.
עברו חודשיים, אני לא יודע אם אני חי או מת, הארס בגופי מכאיב
לי, הוא סם חיי, רק רוצה עוד כמה טיפות, שאוכל להמשיך לחיות.
תגידי, אני מת או חי? חייב עוד קצת.
אני לא רוצה ממנה כלום, כבר עברתי את השלב הזה מזמן, אני רוצה
לתת... קחי, בבקשה קחי...
אם תרצי אחבק אותך כל הלילה, כל היום, וכל הלילה שאחריו, ואם
לא תרצי רק אשב שם ואקשיב לך, אגרום לך לחייך, לא מבטיח
שאצליח, אבל אני אנסה, בכל כוחי. אני לא רוצה אותך יותר, אך
אוהב אותך יותר מכל דבר אחר, אולי רק עכשיו למדתי לאהוב אותך.
אני רוצה לתת ולא לקחת, אני מוכן להישאר כאן, רחוק ממך, רק
לדעת שאת מוגנת. ממני את לא צריכה הגנה יותר, אני מבטיח, לא
אפגע בך יותר לעולם. מביט בתמונות שלך, אני לא אוהב את התמונות
שלך, יש רק תמונה אחת שאני אוהב, בלי פוזות, בלי דמעות, רק את
על גבו של אחד, עם חיוך אמיתי, אמיתית. אני מקווה שגם עכשיו את
על גבו של מישהו, מחייכת באמת.
עברו חודשיים, יום אחד עוד אפגוש אותה שוב, אני מבטיח לכם,
ובינתיים, אלוהים, תן לי לבקש ממך שוב, אל תיקח אליך את המלאך
שלי.