היום חיווטתי את מוחי מחדש. היה בו חלק מציק כזה, אתם מבינים.
חלק כזה שנטה לחשוב יותר מדי. מחשבות אסורות. מחשבות טמאות.
הגיע לי לסבול, אתם מבינים. מחשבות כאלה... כשהן מגיחות מן
החושך של הלא נודע אל התודעה, הן נוטות לסחוב איתן זנב קטן,
זנב של עצב. וכשהוא מגיע הוא מכה בך, ואתה מרגיש את המכה
משתרשת מאחורי הגלגולת, מקיפה את הראש סביב האזניים ויורדת
עמוק לבטן, ובא לך לבכות, ובא לך לצרוח עד שכל הכוכבים ירעדו
ותרד עלטה סופנית על היקום, כי למה שרק אתה תסבול. אבל לא עוד.
היום חיווטתי את מוחי מחדש. ניצחתי. פעם הייתי הולך על שפת הים
בלילה ומביט בגלים השחורים מתנפצים. הירח הכסוף היה משתקף על
פני המים ומבטי היה נתקע בו. ירח רשע. מבטי היה נשאב לתוכו
והוא היה גדל וגדל, עד שכל הים היה זורח באור מבהיק ואני לא
הייתי יכול להביט בו יותר. הייתי עוצם את העיניים והשדים
הקטנים היו שורטים אותי מבפנים ולא יכולתי עוד לשאת את הכאב כי
אני רק בן תמותה עלוב שלא תמיד שולט במחשבות שלו וזה היה ממוטט
אותי והייתי נופל על החול עם דמעות בעיניים והייתי בוכה ובוכה
והדמעות היו זורמות אל הים והוא היה גדל וגדל ומאיים לבלוע
אותי ולא הייתי יודע מה לעשות והייתי קם ומתחיל לרוץ עד שלא
נשאר לי אוויר והייתי מרים את המבט והירח היה עדיין שם, מחייך.
אבל הפעם ניצחתי. חיווטתי את מוחי מחדש. ולפעמים הכל היה נראה
נורמלי ואנשים היו זורמים לידי ולא הייתי מרגיש שום דבר ופתאום
היא הייתה צצה עם הירח מקועקע על מצחה ומבטי היה נשאב לתוכו
והיא הייתה מביטה בי ושנינו היינו רוקדים ריקוד שמיימי חסר זמן
עד שהבוהק הכסוף היה מכה בעולם והיא הייתה מתפוגגת ואני נשארתי
לבד ומהאבק של גופה היו צומחים שדים עם זנבות והייתי מביט בהם
והם היו מביטים בי במצח ונשאבים לתוכי ושורטים אותי ושורפים
אותי והייתי רוצה לצרוח אבל הירח לא היה רועד אלא רק מביט בי
ומחייך. אבל הפעם ניצחתי כי חיווטתי את מוחי מחדש וזה דרש קצת
דיוק אבל אני רק בן תמותה עלוב שלא תמיד שולט במחשבות שלו
וכנראה שקצת הגזמתי כי עכשיו אני לא רואה בכלל, אפילו לא חושך,
אבל זה עדיף מאשר לראות את אהובתך איתה רקדת במרחבים
האינסופיים של החלל השחור הופכת לאבק כסוף שזורם ויוצר צורה
עגולה בשמיים ומחייכת לעברך ומבטך נשאב בחיוך העדין שלה והיא
מכה בך בבוהק כסוף עד שהעיניים שורפות והדבר האחרון שאתה רואה
הן שאריות המחשבות שלך מגיחות מן האור עם זנב קטן שתולש לך את
העיניים ופתאום הכל נעלם... גם כן ניצחון... אבל אני רק בן
תמותה עלוב.

מוקדש ל- sm.