והנה מגיע העיקר,
לזרוע בשדות תודעתי
הבתולה -
זרעים של ודאות,
שתילים של החלטיות,
פקעות של קיבעון.
ואמור נא, עיקר חרוץ -
איה אחיך, התפל?
חסרים לי פרחיו המבלבלים
באלפי צבעיהם,
עליו המרשרשים ברוחי
ברבבות צליליהם,
והדשא הרך, המזמין
נפש יגעה לרעות במרחביו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.