האיש במסגד הגבוה צפה מרחוק,
על מה שהתרחש למטה, על הקרקע.
הוא ראה אחווה הוא ראה חברות,
שפוזרו בגז בומים וכדורים.
שרשרת אנושית ניסתה להרגיע,
אך הכדורים נורו הרימונים נזרקו
והאלות נחנכו על הבשר החי.

הלב החל לפעום הגז החל לפעול,
רץ כמו מטורף כאילו אין אלוהים,
מקלל ת'חיילים ומנסה להישאר בחיים,
האמבולנס פה והפצועים כבר בפנים.

אני לא אדיש, ואני לא איש מסיבות.
אני לא אלך לצה"ל כי אני לא תמים,
או רשע.
ובום, עוד פיגוע הגיע.



22/5/05