|
יושב הלוחם על שרידים עשנים,
מעשן סיגריה אחרונה.
העשן מיתמר אל השמיים,
דמעותיו וזיכרונותיו קולחים כמו מים.
הפצע בחזהו לעולם לא יחלים,
ובקרוב יצטרף לחבריו המתים.
צבא המתים צועד ברחובות,
כרותי איברים הם פוסעים בדמעות.
צבא המתים שלנו מזכיר,
שלכל מלחמה יש מחיר.
יושב הלוחם על שרידים עשנים,
ליבו דואב על אחיו המתים.
הסיגרייה ניגמרת...
יוצאים להסתערות נוספת! |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.